יעקב אגסי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לצורכי, \1אוויר\2 |
||
שורה 19:
אגסי נולד ב[[כפר חיים]], התגייס ל[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] (מס' 4) ב-[[1950]], ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. היה טייס [[P-51 מוסטנג|מוסטנג]] ב[[טייסת 101]] ומדריך ב[[בית הספר לטיסה]].
ב[[מלחמת סיני]] היה טייס [[אוראגן]] ב[[טייסת 113]] והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי ב[[ג'בל ליבני]] במהלכה התפתח [[קרב אוויר]] עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו [[מיג 17]]) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"{{הערה|מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 242}}, כמו כן השתתף בתקיפה המשחתת [[איברהים אל-אוול]]{{הערה|מעצמאות לקדש, עמודים 279-281}}. בהמשך שירת כסגן מפקד [[טייסת 101]] וכסגן מפקד [[טייסת 119]] שקלטה את מטוסי ה[[ווטור]].{{הערה|[[יואש צידון]], ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275}} ב-[[1959]] מונה למפקד [[טייסת 110]], טייסת מטוסי ווטור שעסקה במשימות [[צילום אוויר]]
ב[[מלחמת ששת הימים]] שירת בהצבת חירום כטייס ב[[טייסת 119]], הוא הוביל את [[מבנה (תעופה)|מבנה]] התקיפה של שדה התעופה קהיר-מערב בגל הראשון של [[מבצע מוקד]]{{הערה|[[רן פקר]], נץ בשחקים, [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 171}}, והשתתף בתקיפת שדה התעופה ב[[רבת עמון]]{{הערה|דני שלום, כרעם ביום בהיר - כך הושמדו חילות
ביוני [[1970]] מונה לראש ענף אוויר 3, ענף תכנון המבצעים במטה חיל האוויר, שהפך בתקופתו למחלקת המבצעים, בתקופתו כראש המחלקה הוביל להגברת התקיפות במצרים, בדגש על סוללות הנ"מ, ואת התכנון לקראת קרב [[רימון 20]] בין חיל האוויר לטייסים הסובייטים במצרים{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל}}. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] שירת בהצבת חירום בטייסת 69, לאחר נפילתו של מפקד הבסיס [[ארלוזור לב]] ביומה השלישי של המלחמה, מונה אגסי למפקד הבסיס ופיקד עליו עד תום המלחמה. השתחרר משירות הקבע ביוני [[1974]]
|