|
'''איגרת ירמיהו''' , אחד מן [[הספרים החיצוניים]] ל[[תנ"ך]] ומיוחס לנביא [[ירמיהו]] ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.
==שפת המקור וזהות המחבר==
הדעות בין החוקרים חלוקות אם הספר נכתב במקורו ב[[עברית]] או ב[[יוונית]]. וזאת על פי איכותו המיכנית והגרועה של הנוסח שנשמר בידינו ב[[יוונית]]. [[אברהם כהנא]] מזהה את המחבר כיהודי וסבור כי האגרת נכתבה במקורה עברית ויועדה ליהודים. זמן חיבורה של האגרת הוא כנראה קדום יחסית. אברהם כהנא משער כי הספר חובר בין השנים 380 לפנה"ס - 330 לפנה"ס. הוא סבור כי האגרת נכתבה בזמן שלטון מלכות [[ממלכת פרס|פרס]], וכבר ספר [[חשמונאים א']] שחובר במאה השנייה לפנה"ס משתמש בה. הספר מיוחס לירמיהו הנביא אולם ברור כי הזיהוי אינו נכון, ויש הטוענים כי הזיהוי השגוי נעשה מאות שנים לאחר חיבור הספר, על ידי אחד המתרגמים.
==תוכן הספר ומשמעותו==
האגרת המיוחסת לירמיהו היא אזהרה אל בני ישראל היושבים ב[[גלות בבל]] שלא יעבדו את אלילי הגויים, והוכחה על אפסותם של האלילים ואין-אונותם.
תמצית דבריו של המחבר הם: האלילים הם חסרי חיים, נטולי כוח, אינם יכולים לנוע ואף לא להציל את עצמם, וכל שכן להציל את העובדים אותם,או את העשוקים. האלילים נחותים אפילו מבעלי החיים המאוסים ביותר, שבכוחם להזיק , ולכן אין לעבוד אותם, ואין לקרוא להם בשם אלוהים. פולחן האלילים הוא בלתי מוסרי ומגונה.
הספר מסתיים בפסוק :"על כן אשרי איש צדיק אין אלילים לו כי לא תשיגהו כלימה".
| 