אדריאנוס הראשון – הבדלי גרסאות

'''אדריאנוס הראשון''' ([[לטינית]]: '''Hadrianus I''') היה [[אפיפיור]] מה-[[1 בפברואר]] [[772]] עד ליום מותו ב-[[25 בדצמבר]] [[795]]. הוא היה בן למשפחת ה[[אצולה]] [[רומא]]ית ([[משפחת קולונה|קולונה]] מ[[טוסקולום]]) ואביו נקרא תאודור, אך יותר מכך לא ידוע על חייו שלפני האפיפיורות.<br />

זמן קצר לאחר כניסתו של אדריאנוס לתפקיד, פלש דסידריוס מלך ה[[לומברדים]] לשטח [[מדינת האפיפיור]] ואדריאנוס נאלץ לבקש את עזרתו של [[קרל הגדול]] מלך ה[[פרנקים]] שהגיע לסייע בראש צבא גדול. קרל כיתר את כוחותיו של דסידריוס וצר על [[עיר בירה|עיר הבירה]] הלומברדית, [[פאביה]]. ב-[[774]] הכניע את העיר, הגלה את המלך ל[[מנזר]] ב[[צרפת]] ונטל לעצמו את התואר "מלך הלומברדים". קרל הגדול אישר את [[מתת פפין]] והעניק ל[[מדינת האפיפיור]] את [[האקסרכיה של רוונה]] שכללה את הפנטאפוליס ("חמש ערים" ברצועת החוף של הים האדריאטי בין [[רימיני]] ל[[אנקונה]]). אדריאנוס חגג את המאורע בהטבעת [[מטבע]]ות על שמו ובהתאם למגמת ההתנתקות מ[[האימפריה הביזנטית]] ששלטה אז במערב אירופה, לא חתם יותר על מסמכיו במניין השנים של שנות שלטון הקיסר המזרחי, אלא של קרל הגדול. כמו כן, בנה אדריאנוס אחוזה מפוארת בצפון [[ויי]] שממנה הנהיג את דוכסות רומא והיא נקראה Domusculta Capracorum. האחוזה מתוארת ב[[ליבר פונטיפיקליס]], אך שרידיה נמצאו רק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]].<br />