פיל מלחמה – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Ww1-elephant.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ב[[מלחמת העולם הראשונה]] השתמשו בפילים כדי לגרור ציוד כבד]]

'''פיל מלחמה''' היה נשק חשוב שהיה נפוץ ב[[העולם העתיק|עולם העתיק]] וב[[ימי הביניים]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] וב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]]. ב[[פיל|פילים]]ים נעשה שימוש בעיקר לצורך [[הסתערות]] על האויב, מחיצתו ושבירת שורותיו, ולעתים מוקמו על הפיל [[קשת (מקצוע)|קשתים]]. נעשה שימוש בפילים זכרים בלבד משום שהללו היו יותר מהירים ואגרסיביים ומשום שהנקבות נטו לברוח למראה נקבות אחרות.

אילוף הפילים החל לפני כ-4000 שנה באזור [[נהר האינדוס|עמק האינדוס]] והוא ייחודי בכך שבניגוד לחיות אחרות כ[[כבש|כבשים]]ים ו[[כלב|כלבים]]ים נעשה במרבית המקרים ללא [[ביות]] הפילים וזאת כנראה בשל מזגם הרע, המזון היקר וההתבגרות האיטית (כ-15 שנה עד להגעה לבגרות). הפילים נשבו בטבע ושימשו למגוון מטרות. סוג הפילים הראשון שאולף היה ה[[פיל אסייתי|פיל האסייתי]] והוא שימש למטרות [[חקלאות]], השימוש המתועד הראשון בפילים בתור אמצעי צבאי הוא בשנת [[1100 לפנה"ס]] ומוזכר במספר מזמורי [[סנסקריט]].

מהמזרח השימוש בפילי מלחמה התרחב מערבה אל ה[[ממלכת פרס|פרסים]] אשר עשו בו שימוש במספר [[קרב|קרבות]]ות. המקרה הראשון הידוע בו התעמת צבא [[אירופה|אירופאי]] עם פילי מלחמה הוא [[קרב גאוגמלה]] בו נלחמו הפרסים כנגד [[אלכסנדר הגדול]]. 5 שנים מאוחר יותר ב[[קרב הידספס]], ללא פילים משלו, ידע כבר אלכסנדר כיצד להתמודד מול פילי האויב.

השימוש בפילים התפשט ברחבי העולם העתיק. יורשיו של אלכסנדר הגדול, [[מלחמות הדיאדוכים|הדיאדוכים]], השתמשו במאות פילים הודים במלחמותיהם. ה[[מצרים]] וה[[קרתגו|קרתגים]] החלו לאלף פילים אפריקאים לצורך דומה כמו גם ה[[נומידיה|נומידים]] וה[[ממלכת כוש|כושים]]. החיה בה השתמשו הייתה [[פיל צפון אפריקני]] קדום שהיה נפוץ ב[[צפון אפריקה]] והיה קטן יותר ממקבילו האסייתי, חיה שנכחדה לבסוף בשל ניצולה על ידי בני אדם. [[פיל סוואנה אפריקני]] שהוא הגדול מכל סוגי הפילים התגלה כקשה לאילוף למטרות לחימה ומעולם לא נעשה בו שימוש נרחב. ב[[קרב רפיח]] בשנת [[217 לפנה"ס]], בו נלחמו המצרים נגד [[הממלכה הסלאוקית]], השתתפו פילים משני הסוגים; הסלאוקים השתמשו ב-103 פילים אסייתים ואילו המצרים עשו שימוש ב-73 פילים קדומים, אולם הדבר לא הבטיח ניצחון ל{{ה|צבא הסלאוקי}} והוא ניגף בפני המצרים.

במאות הבאות, עיקר השימוש בפילי מלחמה באירופה היה כנגד [[רומא העתיקה|האימפריה הרומית]], מ[[קרב הרקלה]] ([[מלחמת פירוס]], [[280 לפנה"ס]]) ועד צעדתו של [[חניבעל]] דרך האלפים ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]], בה הפילים הפחידו את הלגיונות הרומים. כך, למשל מתאר [[פלוטארכוס]] את תפקידם המכריע של הפילים במלחמת פירוס {{ציטוט|תוכן=בעיקר עשו בהם <small>(ברומאים)</small> שמות כוחם ועצמתם של הפילים, כי אומץ לבם של הרומאים היה כאין וכאפס במלחמה נגדם, וסבורים היו שמן ההכרח הוא לפנות להם מקום כמו לנחשול מסתער או לרעש אדמה הרסני ולא לעמוד על עמדם ולמות חינם, או לסבול את הקשות שברעות ללא תועלת|מקור=[[פלוטארכוס]], [[חיי אישים]], פירוס, תרגום א. הלוי|מרכאות=כן}} אך כמו אלכסנדר הגדול גם הרומאים מצאו דרכים להתמודד מול הפילים. ב[[קרב זאמה]], הקרב האחרון של חניבעל, הכוחות הרומים הפכו את הסתערות הפילים לבלתי יעילה על ידי אימוצו של מערך קרב שסיפק לפילים מעברים דרכם יכלו עבור. ב[[קרב תפסוס]] <!-- (?) --> ([[46 לפנה"ס]]), צייד [[יוליוס קיסר]] את הלגיון החמישי, לגיון שהורכב על טהרת הגאלים, ב[[גרזן|גרזנים]] והורה ללגיונרים שלו לכוון את מכותיהם לרגלי הפילים. הלגיון עמד בהסתערות והפילים נעשו לסימלו. קרב זה היה הקרב האחרון בו נעשה שימוש משמעותי בפילים במערב.

[[תמונהקובץ:Bayon Angkor Relief1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]

הסתערות של פילים יכלה להגיע למהירות של 30 [[קילומטר לשעה]], ובניגוד ל[[פרשים]], חיל רגלים החמוש ב[[כידון|כידונים]] לא יכל לעצרם. עוצמתם הייתה כוחם הגולמי אשר בעזרתה התנגשו בשורות האויב, דרכו ומחצו כל שעמד בדרכם תוך נדנוד חטיהם. אלו שלא נמחצו הועפו לצדדים או אולצו לנוע אחורנית. מעבר לכך, ה[[אימה]] שהפילים השרו בליבותיהם של אלו שלא היו רגילים להילחם בהם (כמו הרומאים), גרמה לאויב לעתים להישבר ולברוח רק למראה ההסתערות, פרשים היו לא בטוחים גם הם משום ש[[סוס|סוסים]]ים אשר לא הורגלו לריח הפילים נבהלו בקלות. עורם העבה של הפילים הקשה מאוד על חיסולם או ניטרולם, וגובהם ומסתם הקנו הגנה לרוכבם. אולם, הם נטו להיכנס לפניקה בקלות: לאחר ספיגת פציעות קלות, או לאחר מות רוכבם הם פתחו בריצת אמוק תוך פגיעה ללא הבחנה בניסיונם לברוח משדה הקרב. הנסיגה המבוהלת יכלה ליצור אבדות כבדות לשני הצדדים הלוחמים. כך, למשל, מנעה בהלת הפילים נסיגה מסודרת של [[פירוס]] וצבאו מהעיר ארגוס {{ציטוט|תוכן=יש מהם שלא שמעו כשצעק אליהם שייסוגו, אך גם אלו שבקשו לעשות כדבריו מנעום מזאת אותם הזורמים מאחוריהם דרך השער. כי הגדול שבפילים נפל לרוחב השער, והיה מוטל שם כשהוא נוהם ומעכב את המבקשים לסגת. ופיל אחר, ניקון שמו, אחד מאלה שנכנסו תחילה לעיר, חיפש את רוכבו שנפל מעליו מחמת פצעיו כדי להחזירו למקומו, והוא הסתער על אלה שבקשו לצאת וערבב בדחיפותיו אוהבים ואויבים כאחד, והם נפלו זה על גבי זה. משמצא את גופת אדוניו תפסו בחדקו והניחו לרוחב שתי שיניו וחזר לאחוריו כמשוגע ורמס את כל הנתקלים בו. ובעוד הם מעוכים ולחוצים זה לזה לא יכול אף אחד מהם לעשות כלום למען עצמו, אלא ההמון כולו התנועע והתנודד כגוף מרותק אחד לכאן ולכאן|מקור=פלוטארכוס, שם}}.

במלחמות הפוניות, פילי המלחמה היו חמושים היטב והרכיבו על גבם מגדל, הקרוי הוודא, וצוות של שלושה אנשים: קשתים או מטילי [[כידון|כידונים]]. הפילים קדומים היו קטנים ממקביליהם האפריקנים או האסייתים לא היו מסוגלים לשאת מגדל ונשאו שניים או שלושה אנשים בלבד. צוות זה כלל, בנוסף לאלו, גם "נהג" אשר תפקידו קרוי מאהוט. מוצאו של המאהוט היה בדרך כלל נומידי ([[אלג'יריה]] של היום) ותפקידו היה לשלוט על החיה. המאהוט היה מצויד גם ב[[פטיש]] ו[[אזמל]] אשר נועדו לחדור ל[[עמוד השדרה]] של החיה ולחסלה במקרה שהיא נתפסת בשיגעון. יש המשווים את הפילים ל[[טנק|טנקים]]ים אולם תפקודם הטקטי שונה במידה ניכרת ואין בסיס להשוואה זאת.