שיפון (דגן) – הבדלי גרסאות

|שם מדעי=Secale cereale

}}

 

מקור השיפון בזן בר אשר בוית במזרח [[אסיה הקטנה]]. במספר אתרים מ[[תקופת האבן החדשה]] באזור זה נמצאו עדויות לביות של שיפון, אך עדויות לביות מסודר וקבוע של שיפון הן מאוחרות יותר, ב[[תקופת הברונזה]] במרכז אירופה. ייתכן והשיפון נע מערבה כחלק מתערובת דגנים, וגודל באופן ייחודי רק מאוחר יותר. קיימים גם ממצאים מ[[תל אבו חוריירה]] (אתר מ[[התקופה האפיפלאוליתית]]) המצביעים על שימוש בשיפון, אך קיימת מחלוקת לגביהם: גם לגבי התיארוך וגם לגבי העובדה כי הממצאים מתבססים על גרעינים בלבד, ללא [[מורפולוגיה של הצמח - מונחים#מוץ|מוץ]].

 

השיפון גדל היטב בקרקעות עניות בהרבה מאלו ההכרחיות עבור רוב הדגנים. לכן, זהו יבול בעל ערך רב במיוחד באזורים עם קרקע חולית או אדמת כבול. צמח השיפון מסוגל לעמוד בתנאי קור בצורה מיטיבה מאשר דגנים קטנים אחרים. לדוגמא, השיפון ישרוד תחת כיסוי שלג שלרוב יהיה קטלני עבור "חיטת החורף" (Winter Wheat). רוב החקלאים מגדלים "שיפון חורף", אשר אותו זורעים ומתחילים לגדל בסתיו. באביב, הצמחים מייצרים את היבול שלהם. שיפון הנזרע בסתיו מראה לרוב צמיחה מהירה. בבוא הקיץ, צמחים אלו יגיעו לגובהם המקסימאלי, כ-120 סנטימטרים בעוד שחיטה שנזרעה באביב תיהיה רק בשלבי נביטה ראשוניים. צמיחה נמרצת זו מתגברת אפילו על המתחרים הקשים ביותר של העשב, מכאן שניתן לגדל את השיפון ללא כל שימוש בקוטלי עשבים. שיפון הוא פולש נפוץ ולא רצוי של שדות חיטת חורף - אם מתאפשרת לו גדילה והתבגרות, הוא עלול לגרום להורדת מחיר משמעותית של החיטה שנקצרה.

 

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Rye|שם ויקישיתוף=שיפון}}