דן עומר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
←‏תולדות חייו: תמיכה בחופש הביטוי
שורה 11:
בשנת 1961 שב לירושלים ופתח לזמן קצר חנות ספרים, ממול לקפה "טעמון". הנסיון נכשל, והחנות נסגרה. הוא ניהל חיי בוהמה פרועים, וקנה לו שם של יוזם קטטות. בין השאר התגרה ב[[חבר הכנסת|חברי הכנסת]], בבניין הסמוך, שבו שכנה באותה עת, והסתבך לא פעם עם [[משמר הכנסת]]. ביכורי כתיבתו, בעיקר שירים, לא צלחו, והוא לא פרץ אל ציבור הקוראים בארץ.
 
עומר אימץ לעצמו את גינוני משוררי [[דור הביט]] האמריקאי. הוא כתב את יצירותיו ברוח יצירותיהם, תרגם את ספריהם, והיה [[אפיגוניות|אפיגון]] נלהב של בשורת סופרי הביט בישראל. ספרו הפורנוגרפי והמתגרה "בדרך" (1966), שכתב בעקבות הספר "בדרכים", של [[ג'ק קרואק]], גרם לשערורייה רבתי בעולם המו"לות והמוסר בארץ. ה[[צנזורה]] תבעה את המחבר על פרסום דברי תועבה בניגוד לחוק, ועומר נדון ל[[מאסר על תנאי]] ול[[קנס]]. העניין הגיע להכרעת [[בית המשפט העליון]]{{הערה|1=ע"פ 495/69 '''דן עומר נ. מדינת ישראל''', פ"ד כד (1) 408{{ש}}{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון: ספרו של עומר עיסוק מגעיל ממש בענייני מין|1970/04/14|00700}}}}, שדן בערעורו של עומר על הרשעתו בעבירה של "פרסום תועבה" לפי סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי, שחלה אז. על אף שבית המשפט העליון הניח כי מטרתו של עומר הייתה "להשתמש בדברי הניבול בתור אמצעי במלחמתו נגד תופעות חברתיות הנראות שליליות בעיניו... כדי לזעזע ולהדהים את הקורא, שיתעורר מתרדמתו", קבע בית המשפט כי אין להשתמש לכך בכל האמצעים, וכי פרסום חומר תועבה אינו חדל מלהיות כזה אף אם המניע לכך היה כשר. פסיקה זו נחשבת כיום למיושנת, ויש להניח כי פרסום ספרו של עומר כיום היה זוכה להגנת בית המשפט, אם העניין היה מגיע להגשת כתב אישום. השופט [[אלפרד ויתקון]], שעמד בראש הוועדה לבדיקת סעיפי [[חוק לשון הרע]] בשנת 1968, התייחס לפסק הדין נגד עומר וטען שיש לעדכן את החוקים על מנת להגן על חופש הביטוי באמנות, בספרות ובמדע.
 
בשנת 1967 התגייס עומר ל[[החטיבה הירושלמית|חטיבה הירושלמית]], הצבא סלח לו על הנפקדות וההשתמטות שלו, והוא הצטיין כ[[חובש קרבי]] בפריצה ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] דרך השער החדש. מיד לאחר תום המלחמה הצטרף לחוגי תנועת "[[מצפן (ארגון)|מצפן]]", והיה בין ראשוני הקוראים לנסיגה מיידית מ[[השטחים]]. הוא הסתבך ב[[נישואים]] לא מוצלחים וב[[גירושים]] קשים, ושנים רבות גידל לבדו את בתו הראשונה (מאוחר יותר נישא בשנית ונולדו לו שני ילדים נוספים). באותה תקופה התקרב לסופרי ירושלים ומשורריה, כמו [[יהודה עמיחי]], [[פנחס שדה]], [[אריה זקס (משורר)|אריה זקס]], [[אהרון שבתאי]] ואחרים.