פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוסף בית אחד ,  לפני 5 שנים
ביטול גרסה 15741157 של Aharon.abramson (שיחה) בוויקיפדיה מקובל כתיב מלא
===הקמת המבצר===
[[קובץ:Atlit fort.JPG|250px|ממוזער|שמאל|מבט נוסף על המבצר מכיוון צפון-מזרח]]
בתקופה הצלבנית התחדשה ההתיישבות במפרץ עתלית, ובתקופה זו היה האזור בשיא תפארתו. תחילת ההתיישבות הצלבנית באזור הייתה עם הקמתו של [[מבצר דטרוא]] - מצד קטן שתכליתו הייתה אבטחת עולי הרגל הנוצרים בדרכם מ[[עכו]] ל[[ירושלים]], ומניעת ההתקפות המוסלמיות על שיירות הצלבנים שנעו ברצועת החוף הצרה שממערב לרכס הכרמל. המעבר הצר זימן את התקפותיהם של המוסלמים החל מרגע הגיעם של הצלבנים לארץ ישראל בשנת [[1099]], אולם רק לאחר פציעתו במקום של המלך [[בלדווין הראשון מלך ירושלים|בלדווין הראשון]], שנפל קרבןקורבן עם שיירתו להתקפת פתע מוסלמית, הוקמה בשנת [[1103]] המצודה הקטנה.
 
במשך יותר ממאה שנים הייתה מצודת דטרוא נקודת היישוב הצלבני הבודדה באזור. תחילת ההתיישבות המאסיבית בעתלית החלה בשנת [[1217]], והייתה תגובת נגד בהולה להקמתו של המבצר המוסלמי החזק ב[[הר תבור|הר התבור]]. בנייתו של המבצר המוסלמי, ששימש כבסיס נוח לפשיטות מוסלמיות על רצועת החוף הצרה שבידי הצלבנים, הרתיעה את שליטי הממלכה הנוצרית, אשר החליטו, וזאת כדי להרתיע את המוסלמים מלתקוף, לבנות שני מבצרי ענק משלהם - קיסריה ועתלית.
 
סיבה נוספת אשר נזכרת בספרי ההיסטוריה מהתקופה היא רצונם של הצלבנים לבנות מבצרים אשר ישמשו בסיס להתקפה שתביא לכיבושה של ירושלים מידי המוסלמים, אולם התקפה שכזו מעולם לא יצאה אל הפועל. כמו כן, הוזכר רצונם של הטמפלרים לעזוב את הבירה עכו, ולבנות לעצמם מבצר עצמאי ומבודד, בדומה למבצר ה[[מונפור (מבצר)|מונפור]] הטבטוני שהחל נבנה מספר שנים מאוחר יותר.
 
עם קבלת ההחלטה על הקמת המבצר קרא מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]] לכל שליטי אירופה לבוא ולקחת חלק במפעל הבנייההבניה המקודש. קריאתו של המלך התקבלה בעיקר בקרב אבירי המסדרים הצבאיים, ובפברואר שנת [[1218]] החלו בנאיו של המלך, יחד עם [[המסדר הטבטוני|אבירי המסדר הטבטוני]] ו[[מסדר אבירי היכל שלמה|האבירים הטמפלרים]], בבניית המבצר, בניהולו של אביר פלמי בשם גוטייה דה האבן. בבניית המבצר לקחו חלק גם מספר גדול יחסית של עולי רגל נוצרייםנוצרים ופליטי מסעי הצלב הכושלים, ועם השלמת הבניה ב-[[15 באפריל]] [[1218]] נקרא המקום על שם עולי רגל אלו - Castellum Peregrinorum, ([[לטינית]]: "מבצר עולי הרגל").
 
הקמת המבצר נזכרת בחיבורו של ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן "ההיסטוריה של דמיאטה":
: "הטמפלרים, יחד עם גוטייה דה האבן, ובסיוען של קבוצות עולי רגל והמסדר הטבטוני, החלו בהקמת "מבצר עולי הרגל", במקום שהיה ידוע לפנים כ'דיסטריקטום', במחוז קיסריה, בין חיפה לקיסריה.
: כף גבוה ורחב מזדקר אל תוך הים ומבוצר באופן טבעי בסלעים מכל צדיוצידיו. במשך שישה שבועות, בשעה שהוקמו הביצורים בקיסריה, עמלו האבירים במקום, עד שנתקלו בשרידיה של חומה ארוכה ועבה. הם גילו שם מטבעות מסוג שטרם נראה כמותו. מטבעות אלו הוענקו להם על ידי המשיח כדי לכסות את הוצאותיהם.
: מאוחר יותר, בעת שחפרו בשטח החולות בפנים, נתקלו בקיר נוסף, ומים רבים זרמו בשטח שבין החומות..."
 
מכתביו של אוליבר מפדרבורן, ניתן ללמוד על מבנהו הראשוני של המבצר כמו גם על שני אירועים שנתפסו כנסייםכניסיים במהלך בנייתו. הראשון - מציאתו של אוצר מטבעות (ככל הנראה מטבעות פינקיים) אשר שימש לכיסוי הוצאות הבנייה המרובות, והשני - גילויים של שני מעיינות אשר סיפקו מים זכים לבונים ומאוחר יותר לתושבי המבצר. ההיסטוריון מתאר אף כי בעת הבנייההבניה נתקלו האבירים בשרידי יישוב קדום (ככל הנראה עתלית הפיניקית) והשתמשו באבנים המסותתות שמצאו לבניית המבצר.
 
לפני הקמת המצודה המבוצרת בנו הצלבנים חומה חיצונית, אשר הקיפה את חצי האי, והכילה בתוכה מספר מגדלי שמירה, ביניהם מבצר דטרוא. מחוץ לחומה החיצונית נכרה [[חפיר]].
 
===קרבות ראשונים===
לאחר חנוכתו ניתן המבצר לידי האבירים הטמפלרים, ואלה התיישבו בו והחלו מכינים עצמם לקרב מול הכוחות המוסלמייםהמוסלמים העתידים לעלות על האיום הצלבני החדש. ההתקפה הצפויה של המוסלמים הגיעה רק כעבור שנתיים וחצי, בסתיו [[1220]], בעיקר משום ששני הצדדים היו עסוקים במלחמות במצרים כחלק מ[[מסע הצלב החמישי]], ולא נתנו דעתם על המתרחש בממלכת ירושלים הקטנה והחלשה.
 
עם שוך הקרבות במצרים עלה שליט דמשק [[אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא]] לאורך חופי הים התיכון, כבש את קיסריה והמשיך בדרכו לתקוף את עתלית. כשהגיעה השמועה על התקרבות הצבא המוסלמי לאזור, החליטו הצלבנים להחריב את מבצר דטרוא, ולהתרכז בהגנה על מבצר עתלית בלבד. בעת הגעת המוסלמים לעתלית שהו במבצר כ-4,000 לוחמים. צבאו של אל מועט'ם הקיף את המבצר הצלבני, ביצר את מחנותיו בביצורים ארעיים והחל צר על המבצר, תוך המטרת אש ואבני [[בליסטרה|בליסטראות]] אל עבר החומות.
 
לאחר שבועיים של חילופי אש בין המחנות הייתה ידם של הצלבנים על העליונה. המוסלמים, ששהו בשטח הפתוח, סבלו רבות מהאש שהמטירו עליהם מגנימגיני המצודה, וכאשר שמע אל מועט'ם כי האבירים הנוצרייםהנוצרים הזעיקו תגבורת מביירות, החליט להסיר את המצור, לא לפני שהעלה באש את השטחים החקלאיים שמסביב למבצר.
 
===הקמת היישוב הצלבני===
משנוכחו תושבי האזור הצלבנים בכושר עמידתו של המבצר החדש, החל מתפתח ממזרח למבצר יישוב צלבני קטן, בין חומות המבצר לחומה החיצונית המרוחקת. התושבים החדשים, שהתקבצו מכל קצוות הממלכה הצלבנית, ראו את עצמם מוגנים אף על פי שישבו מחוץ לחומות, וזאת משום שבעת צרה יכלו להיכנס אל תחומי המבצר ולבקש שם הגנה מפני כל תוקף אפשרי. עד מהרה התפתח היישוב החדש לכדי עיירה קטנה, אשר תושביה עסקו במגוון מקצועות. מקורות המים הרבים בסביבה הקרובה איפשרו את קיומה של חקלאות מפותחת שכללה גידול דגנים, מטעים, כרמים וביעור יערות לצורך הכנת [[פחם עץ|פחמי עץ]]. הים הקרוב למקום סיפק אפשרויות דיגדייג ותעשיית מלח, והמבצר המתנשא מעל היה אבן שואבת לסחורות ולאספקה אשר נוצרה ונאספה בעיירה.
 
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ממזרח למבצר, נמצא מספר רב של בתי מגורים, אורוות ואסמים, וכן שרידי כנסייה ובית קברות. בבית הקברות נתגלו 1,700 מצבות, דבר המרמז על גודלה המכובד של האוכלוסייה במקום.
===ניסיון ההשתלטות של פרידריך השני===
[[קובץ:Atlit fortress001.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מבצר עתלית במבט ממזרח]]
בשנת [[1228]] החליט קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], [[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך השני]], לצאת למסע צלב נוסף, [[מסע הצלב השישי|שישי במספר]], וזאת חרף נידויו בידי ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס התשיעי]]. פרידריך יצא בראש צבאו מאיטליה, וכעבור מספר ימים עגנו ספינותיו בנמל עכו. כוונתו של פרידריך מעולם לא הייתה להילחםלהלחם במוסלמים בכוח הזרוע, והוא אכן לא עשה כן, אולם הצליח להגיע להישגים מרשימים במישור הדיפלומטי, הבולט שביניהםביניהם - החזרתה של ירושלים לידיים נוצריות מאת השליט [[השושלת האיובית|האיובי]] [[אל כאמל]].
 
עם הגעתו של פרידריך לארץ ישראל פרצה בין תושביה הצלבנים מחלוקת אשר זה מכבר שיסעה את אירופה. מצד אחד היו תומכיו של הקיסר, אשר צידדו בסיפוחה של ממלכת ירושלים לאימפריה הרומית הקדושה. מהצד השני עמדו תומכי האפיפיור, ובראשם אבירי המסדרים הצבאיים האדוקים, אשר גרסו כי לנוכח נידויו של פרידריך בידי האפיפיור, אין לתת לו לדרוך על אדמת הקודש של הממלכה.
 
באחד ממסעותיו שנערכו לקראת סוף שנת 1228, הגיע פרידריך לעתלית, והעיר המבוצרת נשאה חן בעיניו ונדמתה כמתאימה לכל צרכיו כשליט ממלכת ירושלים, וזאת בשל ביצוריה הכבדים, המוצא הנוח לים ומיעוט התושבים היחסי. בו ברגע החליט הקיסר לקחת את העיר ומצודתה לידיו, רצון שאך התחזק נוכח העובדה שהמבצר היה שייך לאויביו הטמפלרים.
 
הקיסר הגיע לשערי המצודה ודרש להיכנס בשעריה כשהוא מלווה בשומרי ראשו. הטמפלרים, מצדםמצידם, הסכימו לכניסתו של הקיסר, אולם כאשר שמעו את דרישתו המופרזת, סגרו אחריו את השערים והודיעוהו כי הוא יישאר אסיר במקום עד לוויתורולויתורו הרשמי על הרעיון. הקיסר המבוהל שמח להשתחרר מהמצב המביך שאליו נקלע, והבטיח שלא לחמוד את המבצר בשנית. לאחר הבטחתו זו פתחו האבירים את שערי המבצר ופרידריך שב לעכו.
 
פרידריך השני לא היה השליט האירופי היחיד שעברו נקשר במבצר עתלית. בשנות הארבעים המאוחרות של [[המאה ה-13]] יצא מלך [[צרפת]] [[לואי התשיעי מלך צרפת|לואי התשיעי]] במסע צלב, אשר החל בעיר [[דמייטה]] שב[[מצרים]], משם עתיד היה להתקדם לעבר כיבוש ירושלים מדרום. על אף הצלחתו הראשונית בכיבוש דמייטה, גרמו הצפות הנילוס לעיכובו של הצבא הצרפתי בדלתה של הנילוס. החלטות אסטרטגיות שגויות ונמהרות הובילו את המלך הצרפתי עד מהרה לישיבה בכלא המצרי כאסיר מלחמה.
 
===נפילת הממלכה===
בשנות השישים של המאה ה-13 עלה כוח חדש במזרח התיכון. השליט [[ממלוכים|הממלוכי]] [[בייברס]] עלה לשלטון במצרים והחל במסעות כיבוש והשמדה בארץ ישראל, כאשר הוא ממגר את כוחות ה[[מונגולים]] אשר פלשו לחבל הארץ זה מכבר. לאחר שהכריע את המונגולים ב[[קרב עין ג'אלות]] המשיך בייברס את מסע המלחמה שלו, הפעם כנגד הצלבנים. לעתלית הגיע בייברס בשנת [[1265]]. כוחותיו פרצו את החומה החיצונית, והשמידו כליל את העיר שלרגלי המבצר. תושבי העיר נמלטו אל בין החומות הבטוחות של המצודה, ומאוחר יותר נפוצו ברחבי הממלכה מחוסרי כל. ההרס הרב שזרעו חייליו של בייברס בעיר ניכר עד היום בשרידיה.
 
בדומה למנהגו בעת כיבוש מבצרי צלבנים אחרים, זנח בייברס את המצור שהטיל על עתלית לאחר שנוכח כי הכרעת הנצורים במבצר תארך זמן רב. לאחר הסרת המצור המשיכו הכוחות הממלוכייםהממלוכים במסע הכיבושים בקרב הערים הצלבניות כשהם מחריבים אותן בזו אחר זו.
 
בשנת [[1283]] נחתם הסכם בין הצלבנים לממלוכים, שלפיולפיו לא יתקפו הממלוכים את המבצר, וזאת בתמורה למחצית מההכנסה השנתית של המבצר והנחלות הצמודות אליו. הסכם זה הבטיח את הגנת המבצר בעתיד, והוא אכן לא הותקף יותר מעולם על ידי הכוחות המוסלמייםהמוסלמים.
 
בשנת [[1291]] נפלה הבירה עכו, ומבצר עתלית נשאר המעוז הצלבני האחרון במזרח התיכון כולו. לאחר נפילתה של עכו לא שבו הממלוכים לעתלית, אולם האבירים שאיישו את המבצר באותה תקופה היטיבו להבין כי ממלכת ירושלים הגיעה אל קצהקיצה והחלו נוטשים את המבצר בדרך הים אל עבר [[קפריסין]].
 
בליל ה-[[14 באוגוסט]] 1291, עזבה את המעגן המבוצר בעתלית ספינה ועליה אחרוני האבירים הטמפלרים, אחרוני הצלבנים בארץ ישראל. אולם בניגוד למצופה, נטישתו של המבצר לא הביאה לכיבושו המידיהמיידי בידי המוסלמים. רק שישה שבועות לאחר בריחתם של אחרוני הצלבנים הבחינו המוסלמים, שלא שהו בקרבת מקום, כי המבצר ננטש. לאחר גילוי זה הגיע למקום כוח צבאי גדול אשר הרס את שערי המבצר ומוטט את מגדליו.
 
==המבצר לאחר תום שלטון הצלבנים==
עם החלתו המלאה של השלטון הממלוכי בארץ ישראל הפכה עתלית לבירת מחוז ("עַמְל") באימפריה הממלוכית. חומותיה החיצוניות שוקמו באופן חלקי, והיא יושבה בידי מוסלמים. המבצר המגן על העיר לא שוקם והוא נשאר בעזבונו בתקופה זו. לקראת תום התקופה הממלוכית הלך המקום וננטש, ובעת הכיבוש ה[[עות'מאנים|עות'מאני]] כבר היה נטוש לחלוטין.
 
בקרב הסולטאנים העות'מאנים התפתח מנהג שלפיולפיו שימשו אבני המבצר לבניית ערים וביצורים לאורך חופי ארץ ישראל. הסולטאנים [[אחמד אל ג'זאר|ג'זאר פאשה]], [[סולימאן פאשה]] ו[[איברהים פאשה]] שינעו את אבניו הגדולות של המבצר למפעלי הבניין שלהם בעכו וחיפה, ובדרך הים שלחו אותן עד לביירות.
 
פירוק אבני המבצר לצורכי בנייה נמשך עד לסופה של [[המאה ה-19]]. בשנות השמונים של מאה זו מכר השליט הטורקי של חיפה 50,000 אבנים ממבצר עתלית לעמיתו מושל יפו, לטובת בניית המזח ובניין המכס בפתח הנמל.
לפני הקמת המבצר כונה אזור עתלית בפי הצלבנים בשם "דיסטריקטום" (Districtum) שמשמעו - "המעבר הצר". שם זה ניתן לאזור בשל אופיו הטופוגרפי: מזרחית לרכסי הכורכר יצרו המים הזורמים ב[[נחל אורן]] ביצות אשר הפכו את המעבר במקום לבלתי אפשרי. ממערב שכן הים על חולותיו הבלתי עבירים, ואילו התנועה לאורך מישור החוף הוכרחה לעבור במעבר הצר שבין הביצות לים. מעבר זה היה נתון תחת הסכנה של התקפות שודדים או פורעים, והתקפות אלו היו הגורם שהביא להקמתו של מבצר דטרוא הצלבני במקום, מבצר שמאוחר יותר שולב במערכת ההגנה של מבצר עתלית.
 
בתיאור המפורט שנותן ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן בקובץ כתביו "ההיסטוריה של דמייטה" לגבי אופן בנייתו של המבצר הוא מכנה אותו לאחר שנשלמה מלאכת הבניה בשם "קסטלום פרגרינרום" (Castellum Peregrinorum) מ[[לטינית]] - מבצר עולי הרגל. שם זה ניתן למבצר משתי סיבות: הראשונה, הירתמותם של עולי הרגל הצלבנים למלאכת בניית המבצר, והשנייה, היותו של המבצר מגן על רצועת החוף הצרה שבהבה עברו עולי הרגל הצלבנים בדרכם מעכו לירושלים.
 
השפה השגורה בממלכת ירושלים של אותה התקופה הייתה [[צרפתית]]. שמו הצרפתי של המבצר, שאטו פלרן (Château Pèlerin) הוא למעשה תרגום של שמו הלטיני - טירת עולה הרגל.
 
במהלך ימי הביניים, כאשר היה המבצר תחת כיבוש מוסלמי, הוא נודע בספרות בשם "אלחוּצְן אלאַחְמַר" ([[ערבית]]: "המצודה האדומה"), ככל הנראה על שם הגוון החום-אדמדם של אבני הכורכר שמהןמהן הוא נבנה. בפי ההיסטוריוגרפים הערבים יאקות ואבו אל פצא כונהכינו את המקום בשם עת'לית'. ישנה סברה שלפיהלפיה מקור השם הערבי במילה הטורקית איתליק, שפירושה "אגודת אבירים" ואשר נגזר מהיות המבצר מקום מושבם של האבירים הטמפלרים.
 
שמו העברי של המבצר נגזר משמה של העיירה עתלית הסמוכה אליו. שמה של העיירה הוא למעשה "עברות" של השם הערבי.
 
כיום אין אנו יודעים מהי משמעותה של המילה "עתלית", אולם ככל הנראה זהו השם בו נקרא המקום עוד מהתקופה הפיניקית. מדרום למבצר דטרוא, ישנו קיר כורכר חצוב ועליו חריטה של מה שנדמה [[מבצר דטרוא#הכתובת העתיקה|כשתי האותיות הראשונות במילה "עתלית"]], בכתב כנעני קדום. לפי אחת הסברות מדובר בתחילתה של [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] (שמעולם לא הושלמה) המציינת את גבולה המזרחי של העיר הפיניקית הקדומה.
 
==מבנה המבצר הצלבני==
[[קובץ:Atlit map.png|שמאל|ממוזער|250px|מפה סכמטית של אזור ההתיישבות הצלבנית בעתלית]]
בתכניתבתוכנית המקורית דמתה עתלית הצלבנית לשאר מבצרי החוף שנבנו בידי הצלבנים. האזור הכללי של המבצר הוקף חומה שהיוותה את עיקרו של קו ההגנה הראשון, ובתוך החומות, תוך שימוש במרב ההגנה שיכול לספק הים, נבנה המבצר כיחידה עצמאית לכל דבר. בשונה מביצורי החוף הצלבנים האחרים, בעתלית התפתח יישוב אזרחי בשטח שבין החומה החיצונית לבין חומות המבצר.
 
משהוחלט למקם את המבצר על בליטה יבשתית או מעיןמעיין חצי- אי בסמוך ליישוב עתיק הידוע בשם עתלית נותרו בפני מתכנני המבצר שתי בעיות לפתור: הראשונה - איך להרחיק את הארטילריה של האויב מחומות המבצר שהמישור הפרוש מולו סיפק בו עמדות מצוינות לכלי מצור, והשנייה - איך לסגור את לשון היבשה המובילה לחצי האי ולהפריד באופן מוחלט את המבצר מרצועת החוף הסובבת אותו. פרופסור פראוור טוען כי במקום זה השקיעו הצלבנים את "כל כושר המצאתם ותבונת כפיהם", ועל מנת להגיע למטרתם הפכו הצלבנים את מערכת הביצורים המזרחית למכלול כל הידוע באדריכלותהאדריכלות הצבאית של התקופה. חוקר עתלית הבריטי ס.נ ג'ונס מציין כי ייתכן שההשראהוההשראה לביצורי המבצר הגיעה מביצורי [[דמיאטה]] שהתהדרה ב-3 טבעות הגנה בעת [[מסע הצלב החמישי]] שנערך בשנת [[1218]] - שנת הקמת מבצר עתלית{{הערה|The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land vol1 page 113 החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בשיתוף הוצאת כרטא 1993}}.
 
הפתרון היה מערכת משולבת של חפיר רטוב ומערכת כפולה של חומות ומגדלים, ששימשה כקו אש בעל מספר מפלסים ואפשרואיפשר הפעלה של כלי ארטילריה צלבניים, שכיסו באש יעילה את כל מישור החוף מול המצודה.
 
===הביצורים===