שבט דוב המערות – הבדלי גרסאות

גיבורת הסיפור היא ילדה צעירה אנושית מודרנית בשם עיילה (או אֶיילה) המתייתמת מהוריה או אובדת להם ברעידת אדמה גדולה. היא בורחת ממקום האסון, נודדת ביערות, מותקפת על ידי [[אריה מערות|ארי-מערות]], ונאספת פצועה על ידי חבורת [[האדם הניאנדרטלי|ניאנדרטלים]] שגם היא איבדה את ביתה ברעידת האדמה, ומצויה בחיפושים אחר מערה שתהא ביתם החדש. קבוצת הניאנדרטלים מכילה מספר משפחות גרעיניות, והם מחשיבים עצמם כחלק משבט כולל המוגן על ידי רוחו של [[דוב המערות]] הגדול (אורסוס) והנקרא "שבט דוב המערות" או, בפשטות - "השבט".

לאורך סדרת הספרים מגלה עיילה כשרונות נוספים, ומגלה תגליות חשובות. היא מבייתת סוסה, מאלפת גור של ארי-מערות וגור [[זאב מצוי|זאבים]], מגלה את היכולת להדליק אש באמצעות הקשה באבן ברזל על אבן צור, ממציאה מגררת שתאפשר לסוס לגרור משאות, ממציאה את המחט ("מושך חוטים"), מבצעת איחוי של פצע עמוק בתפרים, ועוד. בן זוגה בספר השני ממציא, בהשראתה, כלי ציד משוכלל יותר - מטיל רמחים. במהלך הסדרה מתגלים אצלה כשרונות של [[שמאניזם|שאמאן]], בנוסף להיותה מרפאה מוכשרת. עיילה גם מוצגת בתור הראשונה שמבינה את הקשר בין יחסי מין לבין הריון ולידה, בעוד שהאנשים סביבה (הן המודרניים והן הניאנדרטלים) סבורים שילדים נוצרים על ידי הרוחות והטוטמים.

במהלך מסעם של עיילה ויונדאלאר מן העמק החבוי שלה עד לביתו הם פוגשים "ילד לרוחות מעורבות" במחנה ציידי [[ממותה|הממותות,]] שנמצא נטוש ואומץ מתוך רחמים. הילד סובל ממום בליבו, ומחוסר יכולת לדבר במילים, ואם מתייחסים אליו - היחס הוא בעיקר של רחמים. עיילה מלמדת את ציידי הממותות שהילד מבין, ומלמדת אותו ואותם גרסה מקוצרת של שפת התנועות של השבט - שפת סימנים.