ארבע רשויות השבת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
מ אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 2:
ה[[תורה]] אסרה עשיית מלאכה בשבת ו[[חז"ל]] פירטו ומנו [[ל"ט אבות מלאכה]] האסורים בשבת. אחד מאבות מלאכה אלה הוא הוצאה מרשות לרשות, למשל העברה מרשות היחיד לרשות הרבים. רוב הדיון במלאכות שבת ובכללן מלאכת הוצאה נכלל ב[[מסכת שבת]]. גם [[מסכת עירובין]] ב[[משנה]] וב[[גמרא]] והלכות עירובין אצל ה[[משנה תורה|רמב"ם]] עוסקות בנושאים המשיקים לכך. ההלכה עוסקת ב"ארבע רשויות לשבת". תחומים של רשויות קיימים גם ב[[דיני נזיקין]] וב[[דיני טומאה וטהרה]], אבל במובן שונה במקצת.
[[
==מקור ההלכה==
שורה 8:
על פי ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] ([[מסכת שבת|שבת]], צו, ב) מקור הדין הוא בבקשתו של [[משה רבנו|משה]] מהעם לחדול מלהעביר את תרומותיהם לבניית [[המשכן]] מרשות היחיד שלהם לרשות הרבים של המשכן: {{ציטוטון|וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא.|[[שמות]], ל"ו, ו'}}
על פי פרשנותו של [[רש"י]]<!-- חסר מקור -->, המעשה היה בשבת, ומשה שהיה במחנה לוייה (חצר ה[[אוהל מועד|משכן]]) שנחשב כרשות הרבים ביקש מהעם להפסיק להוציא תרומות וחפצים מרשות היחיד שלהם. על פי פירושו של רב [[האי גאון]],{{הערה|1=הובא בפירושי [[שלמה בן אדרת|רשב"א]] ו[[רבנו חננאל]] לשבת, צו, א (וכן פירש גם ה[[רמב"ם]] ב{{רמב"ם|שבת|יב|ח}}}}
ה[[תוספות]] ([[מסכת שבת|שבת]], ב, א ד"ה פשט) ו[[הרא"ש]] (שם) כתבו מקור נוסף על פי הגמרא בעירובין (יז:) מהפסוק שנאמר בפרשת המן:{{ציטוטון|אל יצא איש ממקומו.|[[שמות]], ט"ז, כ"ט}}
איסור מפורש על הוצאה מרשות לרשות בשבת מופיע ב[[ספר ירמיהו]]: {{ציטוטון|כֹּה אָמַר יְהוָה, הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. וְלֹא-תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם."|ירמיהו י"ז, כ"א-כ"ב}}
שורה 19:
[[קובץ:Archeon House Middle Ages.jpg|שמאל|ממוזער|200px|בית מגורים הוא רשות היחיד]]
[[קובץ:Field Hulah Valley.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שדה חקלאי נחשב ככרמלית]]
[[
[[
על פי התורה ישנן שלוש רשויות - '''רשות הרבים''', '''רשות היחיד''', ו'''מקום פטור'''. חכמים הוסיפו עוד רשות - '''כרמלית'''. מדין התורה רוב מה שחכמים החשיבו ככרמלית נידון כ"מקום פטור" פרט לכמה חריגים שבהם מדין תורה הם נחשבים כ"רשות היחיד".
שורה 34:
רשות היחיד היא תחום שנועד לשימוש של היחיד. זהו שטח בכל תחום בשטח של לפחות ארבעה על ארבעה טפחים, מוקף לפחות בשלוש [[מחיצה (הלכה)|מחיצות]], שגובהן או עומקן לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). מחיצות רשות היחיד נחשבות אף הן כרשות היחיד, וכמו כן "רשות היחיד בוקעת ועולה עד לרקיע" (דין זה שייך למשל ב[[עפיפון]] שאסור להעבירו לרשות הרבים גם באוויר). כפי שמוסבר ב[[קיצור שולחן ערוך]], שטח בנפח כזה נחשב לשטח חשוב שראוי להשתמש בו (סימן פ"א סעיף ב').
השטח יכול להיות [[תל]], [[תעלה]], או מקום סגור ב[[מחיצה (הלכה)|מחיצות]]. מקומות שנחשבים לרשות היחיד: [[אוהל]], [[בית מגורים|בית]], [[סוכה]], [[דיר]], [[סירה]], [[מכונית]], [[חצר פנימית|חצר]] משותפת, [[באר מים]] רחבה, [[מחנה צבאי|בסיס צבאי]] המוקף [[גדר]] ואף [[קרטון]] אריזה גדול כגון זה המשמש לאריזת [[מקרר]] חדש.
כיום, הערים בישראל מוקפות בדרך כלל ב"עירוב". דבר זה מסתמך על השיטה שמקום שאין בו [[שישים ריבוא]] הוא "כרמלית", ועירובו נותן אפשרות לטלטל בו. כך שלשיטה זו הופכת העיר ל"רשות היחיד".
שורה 57:
===רשות הרבים===
{{ערך מורחב|רשות הרבים (שבת)}}
רשות הרבים היא תחום שנועד לשימושם של הרבים. הגדרת תחום זה היא שטח שרבים מהלכים בו, שאינו מקורה ושרוחבו למעלה מ־16 [[אמה (מידת אורך)|אמה]] (כ-8 מטרים). בהגדרה זו נופלים רחובות שעוברים בכל העיר, שווקים ודרכים בינעירוניות. ישנם המוסיפים תנאי נוסף והוא שיעברו בו או שיהיו בסביבתו שישים ריבוא (600,000) איש ביום, כמספרם של דור המדבר. אף שתנאי זה מאוחר יותר ואינו מופיע ב[[תלמוד]], יש מן הפוסקים הסוברים שהוא נדרש. לכן כיום רוב הערים והרחובות שבהן, אינם נחשבים לשיטה זו לרשות הרבים אלא לכרמלית (כפי שיוסבר להלן), בשל העובדה שלא מהלכים בהם שישים ריבוא איש ביום. למעשה ב[[ישראל]], רק [[נתיבי איילון]] או [[כביש גהה]], ויש הסוברים שגם [[נמל תעופה בן-גוריון]], הם רשות הרבים, וגם כאן ישנו ספק לגבי כמות המכוניות העוברות - האם להחשיב האנשים שבהן וכן כאמור לעיל אם נדרש שיעברו או שיהיו באזור. שאר הרחובות הראשיים אינם כלולים בהגדרה זו. על דעה זו סומכים כיום כשמטלטלים/מעבירים לכביש ראשי. לדעת המחמירים כל רחוב עירוני שרוחבו למעלה מ־8 מטר ומפולש מצידה של העיר לצידה השני יהיה רשות הרבים. רבים מאוד מן היהודים המקפידים על קיום ההלכה אכן אינם מטלטלים כלל בשבת.
המקורות הראשוניים להגדרת רשות הרבים הם ב[[תוספתא]]: {{ציטוטון|רשות הרבים סרטיא (דרך המלך) ופלטיא (ככר השוק) ומבואות המפולשין (הפתוחים).|שבת א' א'}} במשנה נזכרת ההגדרה כבדרך אגב: {{ציטוטון|...רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.|[[בבא קמא]] (ו', ד')}} ה[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] מוסיף להגדרות הללו גם [[מדבר]], מפני שהגדרת התחומים נובעת מדור המדבר (מסכת שבת דף ה, א).
שורה 80:
==צורת הפתח==
[[
[[
{{ערך מורחב|צורת הפתח}}
שיטה זו, שבדרך כלל היא הבולטת ביותר מבין שלבי ההכנה לעירוב, קרויה לרוב בטעות "עירוב". ניתן לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד אם נעשה עירוב חצרות ושיתוף מבואות, אולם עדיין קיים איסור לטלטל בכרמלית (לדוגמה: רחובות, גינות ועוד) ומרשות היחיד אליה וממנה. תוך הסתמכות על הכלל שאין רשויות אחרות ברשות היחיד, התירו חכמים להפוך את כל מקומות היישוב לרשות היחיד. עדיף להקיף את כל הערים בחומה או גדר עמידה ובכך הן יהיו רשות היחיד. אולם, דבר זה קשה מאוד מעשית ולפיכך התירו חכמים להפוך אזורים גדולים (כל עוד אין בתוך האזור "בית סאתיים" - 1,150 מ"ר - פרוץ ללא שימוש) לרשות היחיד על ידי "צורת הפתח". צורת הפתח הופכת את כל האזור שהיא מקיפה לרשות היחיד (בית שכל קירותיו הן דלתות), ועל זה סומכים כיום בטלטול בתוך הערים.
צורת הפתח בנויה מחוט המתוח מעל מוטות התקועים בקרקע. דיני החוט והמוטות מפורטים ב[[מסכת עירובין]].
כיום, רוב הערים ב[[מדינת ישראל]] מוקפות צורת הפתח ומותר לטלטל בהן. כדי לבדוק שהחוט לא נקרע ישנן ערים אשר הופכות את החוט ל[[חשמל
==עירוב חצרות - שיתוף מבואות==
{{ערך מורחב|ערכים=[[עירוב חצרות]], [[שיתוף מבואות]]}}
כאמור, ישנו איסור לטלטל בין רשויות היחיד בבעלויות שונות, מכך נגזר איסור דומה לגבי [[רחוב
שתי שיטות עיקריות קיימות כדי ליצור עירוב זה:
| |||