ליברל (מגזין) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Inbalz2000 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 24:
 
== תיאור ==
חלק ניכר{{מקור}} מתפוצת המגזין היא הפצה רוויה ויזומה למעגל מקבלי ההחלטות בישראל: מנהלים בכירים, פוליטיקאים, פרסומאים ויועצי תקשורת, שופטים וסגל אקדמי בכיר.
 
חזון המגזין{{מקור}} כפי שהוצג עם הקמתו, הוא לתת במה לסיקור עומק, בלתי מוטה, של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. המגזין מציג מבט על-זמני, מנותק מהכרוניקה העיתונאית, על סיפורים, תופעות ואישים בתחומים האלה. כך למשל, הוא החזיר את ז'אנר "הפרופיל הפוליטי", כפי שהיה קיים בעבר הרחוק במגזינים כמו "העולם הזה". בין השאר פורסמו בו פרופילים של אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג ונפתלי בנט.
הוא מסקר תופעות רוחב בפוליטיקה בפרויקטים מרובי כותבים, כמו: "מדוע אין מועמדים בעלי סיכוי לראשות הממשלה בישראל מלבד נתניהו"; "מתי ולמה הפסקנו להאמין בתהליך השלום"; ו"איך שינתה המחאה החברתית את החברה הישראלית". בנוסף, מובאות סקירות ייחודיות על הפוליטיקה העולמית ומקומה של ישראל בזירה הגאו פוליטית.
 
פרק התקשורת של המגזין מביאמכיל כתבות על אחורי הקלעים של עולם העיתונות, חשיפה של התהליכים המניעים את המדיה בישראל, וטורים וניתוחים מאת בכירי התקשורת המקומית. פרק התרבות מביא סיפורים וניתוחים של תרבות פופולרית מנקודת מבט גבוהה, בדומה ל"ואניטי פייר" ו"רולינג סטון".
 
המגזין מודפס בהדפסה ייחודית, עם כריכה עבה בעלת אפקט מחוספס. שעריו מאויירים על ידי אלון ברייאר. האיורים שולטים גם בפנים המגזין, כשרוב הכתבות והטורים מובלים על ידי נבחרת מאיירים מגוונת, ביניהם ברייאר עצמו, עדי אלקין, יונתן פופר, זוהר וינר, רונלי פאר, תום אנגלר, יותם כהן, יניב טורם ונוספים.