גאיוס מריוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הגהה
שורה 154:
מריוס, לפי מומזן, היה עוף מוזר בקרב האצולה הרומית, חסרו לו הגינונים והתחכום שהבטיחו הצלחה במישור המדיני. האצולה לגלגה ובזה ל"[[אדם חדש]]" בעל תיאבון גדול לשתייה חריפה, שחי בצניעות, והיה חסר כל ידע בעריכת נשפים או בעריכת סעודות (לפי תיאור אחד מאשימים את מריוס בשכירת טבח גרוע). מריוס ידע רק [[לטינית]], דבר שחייב את אצילי רומא המתוחכמים לאסור על השימוש בשפה [[יוונית עתיקה|היוונית]] בקרבתו. כפי הנראה סבל מריוס מעקיצותיהם ומיחסם המזלזל של אצילי רומא, שראו בו לא יותר מאשר אדם חדש שדרך מזלו. לפי מומזן, חזרתו של מריוס ממלחמות הקימברים עטור תהילה, והתשבחות שלהם זכה בזכות הניצחון הן מהעם והן מהאצולה, סחררו את ראשו של בן איכרים זה וגרמו לו להאמין ביכולתו לתקן את כל קלקלות רומא.
 
מריוס מתואר לפעמים במקורות העתיקים כפוליטיקאי דו פרצופי, אדם המנסה להשיג את תמיכתם של כל הצדדים יחד. תיאור אחד של פלוטארכוס מציג את מריוס עובר מחדר לחדר בביתו, שבחדרכשבחדר אחד הוא נושא ודן עם סטורנינוס נציג הפופולארים על אמצעים להיאבק בסנאט, ובחדר השני עם נציגי האופטימאטים על אמצעים להיאבק בסטורנינוס ותומכיו{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Marius*.html#30 פלוטארכוס, מריוס, ל'.]}}. מומזן שולל את נכונותו ההיסטורית של תיאור זה, אולם סבור שרוח הדברים בהם הוא נכתב מציגה באופן מושלם את אופיו של מריוס{{הערה|1=מומזן, כרך ב', 413, מומזן אף משווה את הסיפור לקומדיה של [[אריסטופנס]].}}.
 
מרגע עלייתו של מריוס לקונסולט השביעי הוא מתואר כזקן מריר וכרוצח חסר רחמים, שבהתקף של זעם נקם באכזריות רבה על כל העוולות המדומים והאמיתיים שנגרמו לו בידי מעמד האצולה. בחברה מעמדית וסגורה כמו רומא הרפובליקנית, המעבר בין שכבה תחתונה לשכבה עליונה יותר ובפרט בשכבות הגבוהות ביותר של החברה, לווה בתרעומת ובבוז מצד השכבות הגבוהות, שהופנו לעבר האנשים שטיפסו בין המעמדות.