המבנה של מהפכות מדעיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoavd (שיחה | תרומות)
Wess (שיחה | תרומות)
מחיקת משל לא רלוונטי ותיקונים מקומיים.
שורה 2:
'''המבנה של מהפכות מדעיות''' הוא [[ספר]] העוסק ב[[פילוסופיה של המדע]] שנכתב על ידי [[תומאס קון]] בשנת [[1962]]. הספר ראה אור לראשונה בעברית ב-[[1977]] בהוצאת [[סימן קריאה (כתב עת)|ספרי סימן קריאה]], בתרגומו של [[יהודה מלצר]], ומאוחר יותר, ב-[[2005]], הוא יצא מחדש בהוצאת ספרי עליית הגג ובהוצאת [[ידיעות ספרים]].
 
לדעת קון, החינוך ה[[מדע]]י מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה - '''[[פרדיגמה]]''' - עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של שבירתקריסת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפכות מדעיות.
 
==שלבי התפתחות המדע לפי קון==
שורה 8:
* '''עליית פרדיגמה ותחילת תקופה של מדע תקני''' - הפרדיגמה היא מסגרת שהקהילה המדעית מקבלת על עצמה והיא מתווה לקהילה את אופי המחקר בתקופת המדע התקני. הפרדיגמה כוללת את תיחום בעיות המחקר הרלוונטיות לתחום המדעי, את חוקי המחקר בתחום, דרכי פתרון לדוגמה, שקון מכנה "אקסמפלארים", את המכשור המתאים לצורכי המחקר, את היישומים הנלווים לו, את ההכללות הצורניות (נוסחאות וכו'), ואת האמונות המטאפיזיות המשותפות לקהילה (למשל: יש/אין ואקום, העולם מורכב מארבעה יסודות/חלקיקים/חלקיקים וגלים). קון מדגיש כי כדי שתאוריה תתקבל כפרדיגמה עליה להיראות טוב יותר ממתחרותיה, אבל אין היא נדרשת להסביר את כל העובדות בתחום. למעשה, עליה להשאיר "קצוות פרומים", על מנת לאפשר את המשך העיסוק המדעי בתחום.
 
קבלתה של פרדיגמה בתחום מדעי מאפשרת לייעל את עבודת המחקר באותו התחום. בתקופה זו נושא המחקר אופי של [[מדע תקני]], שהוא מדע המתנהל לאורה של פרדיגמה ובו, לפי קון, המדענים עוסקים ב"פתרון חידות" (חידה היא בעיה שיש לה פתרון ודאי וכן אוסף כללים המגבילים את הפתרונות האפשריים ואת הדרך להגיע לפתרונות אלו). היבט זה אפשרימתאפשר משוםמאחר שהפרדיגמה מכוונתמכווינה את תהליכי איסוף העובדות וניסוח התאוריות ומעודדת מדענים לקחת על עצמם עבודות מדויקות, אזוטריות ותובעניות יותר. המחקרים בתחום זה אינם נדרשים שוב לבנות את גוף הידע מן המסד, אלא יכולים להתבסס על מונחים ועקרונות מוסכמים. עיקר העבודה של המדענים מבוצעת בשלב המדע התקני. בכךהמצג של התקדמות המדע כתהליך לינארי של צבירת ידע, נמצא לפי קון רק בתוך המצב של מדע תקני שבו נצבר עוד ועוד ידע סביב גישה מארגנת אחת. בתהליך זה, משנים המחקרים את האוריינטציה שלהם, והם פונים יותר ויותר אל עמיתים אנשי מקצוע ופחות אל ה[[קהל]] הרחב. למרות שמקובל לחבר את קון עם המושג "מהפכה", קון טוען שהמדע התקני הוא השלב המרכזי בהתפתחות המדע ובהיעדר מדע תקני לא יכול לפרוץ משבר.
 
אנלוגיה מתאימה היא ספורט ה[[קפיצה לרוחק]], בה הספורטאי רץ עד לנקודה מסוימת ממנה הוא צריך לקפוץ. ככל שיהיה קרוב יותר לנקודה זו, יגיע רחוק יותר. כלומר, נדרשת מסגרת, נקודה לפרוץ אותה. זוהי "חגורת ביטחון של המדע" (מונח ש[[תחדיש|טבע]] פילוסוף המדע [[אימרה לקטוש]]). בהיעדר מדע תקני לא יכול לפרוץ משבר.
 
קון מחלק את המחקר בשלב המדע התקני לשלוש קטגוריות: איסוף פרטים, [[אישוש]] וחיזוק הפרדיגמה, פיתוח ושיפור הפרדיגמה. כפי שניתן להבין מחלוקה זו, קון טוען כי המדען בשלב המדע התקני פועל בתוך התחום המוגדר על ידי הפרדיגמה ואיננו מבקש לערער על נכונותה. למדענים, על פי קון, יש אינטרס לשמור על מסגרת המחקר המוכרת להם, ולכן אין ברצונם לחדש, במובן העמוק של המילה. המדע התקני משיג הישגים, מרחיב את היקף ה[[ידע]] ומגדיל את הדיוק של הידיעה המדעית, ולכן מבטיח סיפוק למדען שיפעל במסגרתו. למרות זאת, אנו מכירים מה[[היסטוריה של המדע]] תגליות שהובילו לחידושים מדעיים. לתגליות אלו קורא קון אנומליות, והן העשויות להוביל למהפיכות מדעיות.