אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי) – הבדלי גרסאות

התפחויות טכנולוגיות שונות ובראשן הכנסת [[נייר]] לשימוש נרחב, הואצו במהלך עשור שלטונו של אל-מהדי. הידע הטכני הקשור בנייר ויצורו הגיע לח'ליפות לאחר תפישתם בשבי של מספר בעלי מלאכה סיניים ב[[קרב טלס]] (751 לספירה). בעבר עשו שימוש בעיקר ב[[אוסטרקון|לוחות חרס]] או ב[[פפירוס]], אך עתה לראשונה רחוב שלם במרכז בגדאד הוקדש לתעשיית הנייר וה[[ספר|ספרים]]. הוזלת עלויות חומרי ה[[כתיבה]] איפשרה כתיבה רבה יותר בידי יותר אנשים. כך עלו בעקיפין גם רמת ה[[בירוקרטיה]], שיעור [[אוריינות|יודעי הקרוא וכתוב]] והתרחבו חוגי ה[[משכיל|משכילים]]. לתהליך זה הייתה השפעה ארוכת טווח ומרחיקת לכת ופירותיו הברורים ביותר ניכרו בימי נכדו של אל-מהדי, [[אל-מאמון]] אשר החל [[תור זהב]] של פריחה תרבותית ומדעית ב[[בגדאד]]. במרכזו של תור זהב זה עמדה ספריית [[בית החוכמה|בית אל-חכמה]] ומפעל התרגומים שהנציח את הידע של העולם ה[[יוונים|יווני]], ה[[פרסים|פרסי]] וה[[הודים|הודי]] העתיק ושימר אותו במהלך [[ימי הביניים]] עד להשבתו ל[[אירופה]] המתעוררת בשלהי התקופה.

 

 

בגדאד הייתה לעיר קוסמופוליטנית והחלה לפרוח ביתר שאת תחת שלטונו. בגדאד משכה אליה [[מהגרים]] מרחבי הח'ליפות - מן [[הודו]], [[ממלכת פרס|פרס]], [[עיראק]], [[סוריה]], [[מצרים]], [[אפריקה]] ו[[אל-אנדלוס]]. בעיר התבססו קהילות גדולות של [[נצרות|נוצרים]], [[יהדות|יהודים]] ו[[זורואסטר|זורואסטרים]]. השפעות תרבותיות מזרחיות כגון ה[[בודהיזם]] התירו אף הם בחסות הברמכים שהיו במוצאם כוהני דת בודהיסטים מ[[אפגניסטן]]. בגדאד התבססה והפכה לעיר הגדולה ביותר בעולם בתקופתה.