המרד הערבי – הבדלי גרסאות

הקשר התבטא בחליפת חמישה עשר מכתבים בין [[הנרי מקמהון]] (Henry McMahon), מושל [[מצרים]] מטעם [[האימפריה הבריטית]], לבין השריף חוסיין. בחליפת מכתבים זו, הידועה בשם [[מכתבי חוסיין-מקמהון]], ביקש השריף חוסיין, בתמורה לתמיכתו בבריטים במלחמתם באימפריה העות'מאנית, את תמיכת [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] בהקמת ממלכה ערבית גדולה אחת הכוללת את [[חצי האי ערב]] (למעט אזור נמל [[עדן]] ב[[תימן]]), [[עיראק]], [[סוריה]] (כולל לבנון) ו[[ארץ ישראל]] (פלסטין בלשונו). למעשה, כל שטח שהיה מיושב בערבים באותה תקופה, ואשר לא היה בהשפעה בריטית, נכלל בגבולות הממלכה הזו. השריף חוסיין ביקש להתמנות למלך הממלכה הערבית החדשה ולהיקרא "מלך הערבים" (ملك العرب).

 

 

קצין הקישור בין המורדים לבין הבריטים היה [[לורנס איש ערב]]. לזכותו נזקפת הטקטיקה של ריתוק הכוחות הטורקים לעיר [[אל-מדינה]] ול[[מסילת הרכבת החיג'אזית]], דבר שעזר לבריטים לכבוש את [[ארץ ישראל]]. ב-[[1917]] הוביל לורנס את הערבים במבצע מזהיר לכיבוש [[עקבה]].

חשיבותו של המרד הערבי בהנהגתו של השריף חוסיין שנויה במחלוקת. המרד לא סחף את ההמון הערבי אלא רק את בני השבטים ה[[בדואים]] של [[חיג'ז]] שהיו נאמנים לשריף. בני השבטים האלה עסקו בעיקר ב[[גרילה|לוחמה זעירה]] ותקיפת שיירות, דבר שחייב את ממלכה העות'מאנית לרתק כוחות גדולים סביב [[חצי האי ערב]]. אף על-פי שכוחות ערבים בהנהגתו של השריף חוסיין השתתפו במספר קרבות גדולים נגד הטורקים, בכללם הקרב על [[עקבה]], תרומתם למאמץ המלחמתי בזירה המזרח תיכונית הייתה זניחה ביחס למאמץ הבריטי. בנוסף, נראה שהמרד הערבי הקל במשהו על [[המצור על עדן]], אם כי, בכל מקרה, בשלב שבו פרץ המרד המצב בעדן התייצב.

 

 

== ראו גם ==