מעשייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 9:
==סימנים מזהים==
[[תמונה:Wiktor Michajlowitsch Wassnezow 004.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציור על פי המעשייה הרוסית "ציפור האש והשועל האפור"]]
אף שסיפור מעשייה היא [[סוגה]] ספרותית נפרדת, הגדרת סיפור כמעשייה הוא מקור למחלוקות רבות
על אחת הכול מסכימים, סיווגו של סיפור כסיפור מעשייה ([[אנגלית]]: Fairy tale ובתרגום מילולי: "סיפור פייה") איננו תלוי בכך שתופענה בעלילתו פיות. נראה שחיות מדברות ונוכחות קסמים הם מאפיינים נפוצים הרבה יותר בסיפורי מעשיות מאשר פיות. אולם, עצם העובדה כי בעלילת סיפור מופיעה חיה מדברת איננה הופכת את הסיפור לסיפור מעשיה, כך קורה לדוגמה ב[[משל|משלים]]
[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]] במאמרו "על סיפורי מעשיות" (On Fairy-Stories) הסכים לכך שנוכחות פיות אינו חלק מהותי מהגדרת סיפור מעשייה והגדיר סיפורי מעשיות כסיפורים על הרפתקאות בני אדם ב"ארץ הפיות" (Faërie), הגמדים, האלפים ושאר יצורים קסומים ואף קסמים רבים אחרים
חלק מן הפולקלוריסטים מעדיפים את המונח ה[[גרמנית|גרמני]] Märchen כדי להתייחס לסוגת המעשיות, מנהג שמצא שורשים בהגדרה של תומפסון במהדורת 1977 של הספר "הסיפור העממי" (The Folktale): "סיפור בעל אורך שבו מופיעים ברצף מוטיבים או [[אפיזודה|אפיזודות]]. עלילתו מתפתחת בעולם דמיוני ללא מיקום גאוגרפי מדויק, או יצורים בעלי הגדרה מדויקת והוא מלא בקסום. בארץ דמיונית זו, גיבורים צנועים הורגים את אויביהם, עולים למלוכה ונישאים לנסיכות."
===היסטוריה של הסוגה===
במקור סיפורים המסווגים עתה כסיפורי מעשיות היו רק עוד סוג של סיפור שלא סווג כ[[סוגה]] נפרדת. המונח הגרמני Märchen משמעותו המילולית היא "סיפור" ללא ייחוד מסוים. הסוגה עצמה הובחנה על ידי סופרי תקופת ה[[רנסאנס]], אשר החלו להגדיר סוגות של סיפורים ומאותה עת באופן הדרגתי התגבשה הסוגה בזכות סופרים רבים עד אשר לא היה עוד ספק בזיהויה בעבודותיהם של [[האחים גרים]]
בטרם הוגדרה סוגת ה[[פנטזיה]], סיפורים רבים שהיו מסווגים כפנטזיה הוגדרו כסיפורי מעשיות, כולל ספרו של טולקין [[ההוביט]], ספרו של [[ג'ורג' אורוול]] [[חוות החיות]] וספרו של [[ליימן פרנק באום]] [[הקוסם מארץ עוץ]]
===היחס שבין העממי לספרותי===
[[תמונה:Perrault1.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציורו של [[גוסטב דורה]] ל"סיפורי אמא אווזה" מאת [[שרל פרו]]]]
סיפור המעשייה, כפי שהוא מסופר בעל-פה, הוא תת-סוג של הסיפור העממי. מצורתו זו העלו סופרים רבים סיפורי מעשיות על הכתב, לעתים תוך שינויים משמעותיים בעלילה. אלה הם סיפורי מעשיות ספרותיים ([[גרמנית]]: Kunstmärchen) . אצל האחים גרים ניכר מאמץ לשמר את מאפייני סיפור המעשייה שבעל-פה, אבל אף על פי כן, ניכר עיבוד רב של סיפורי המעשיות כך שיתאימו לצורתם הכתובה
ניכרת השפעה הדדית בין סיפורי מעשיות ספרותיים לבין סיפורי מעשיות שבעל-פה ובין אלה לבין סיפורים מארצות זרות, בקו העלילה, במוטיבים ובמרכיבים שונים
==היסטוריה==
סיפורי מעשיות היו חלק ממסורת הסיפור שבעל-פה. תחת לכתוב את המעשיות, סיפורים אלה סופרו או שהומחשו באופן דרמטי וכך עברו מדור-לדור. כיוון שכך, ההיסטוריה המדויקת של התפתחות סיפורי המעשיות לוטה בערפל. עמים ללא מסורת של כתב, סיפרו ודאי סיפורי מעשיות מבלי שאלה תועדו. .{{הערה|1=Jack Zipes, ''When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition'', p. 2. ISBN 0-415-92151-1.}} סיפורי המעשיות הכתובים העתיקים ביותר מקורם ב[[מצרים העתיקה]], 1300 [[לפנה"ס]] לערך{{הערה|1=[[John Grant (science fiction writer)|John Grant]] and [[John Clute]], ''[[The Encyclopedia of Fantasy]]'', "Fairytale," p. 331. ISBN 0-312-19869-8.}}, סיפורי מעשיות צצים אף לסירוגין לאורך ההיסטוריה של התרבויות הכתובות, כך בתרבות רומא העתיקה ב"סיפור [[ארוס]] ו[[פסיכה]]", המופיע ב"חמור הזהב" של [[לוקיוס אפוליאוס]] (רומא, 100-200 לספירה)
רמיזות לסיפורי מעשיות מופיעות בשפע ב[[סיפורי קנטרברי]] של [[ג'פרי צ'וסר]], במחזותיו של [[ויליאם שייקספיר]] ובמקומות נוספים.
הראשונים שניסו לשמר לא רק את העלילה והדמויות של הסיפור, אלא אף את סגנונו, היו [[האחים גרים]], אשר אספו מעשיות גרמניות. באופן אירוני, אף שהמהדורה הראשונה של ספרם (בשנים 1812 ו-1815) היא בגדר אוצר בלום לפולקלוריסטים, האחים שכתבו את סיפורי המעשיות במהדורות המאוחרות יותר כדי שיתאימו יותר לטעם הקהל ובכך הבטיחו את הגידול במכירות הספרים ואת הפופולריות של ספרם.
העיבודים הספרותיים של סיפורי המעשיות לא רק שאבו את השראתם מן הסיפור העממי, אלא אף השפיעו על הסיפור העממי. האחים גרים לא כללו במתכוון כמה מן הסיפורים באוסף, אף שסופרו להם בעל-פה, זאת כיוון שזיהו כי מקור הסיפורים הוא ב[[שרל פרו]] ובשל כך הסיקו כי אלה סיפורים צרפתיים ולא גרמניים. מסיבה זו, אף ששמעו את סיפור [[כחול הזקן]], הם לא כללו אותו באוסף
==מעשיות וילדים==
שורה 42:
חברי הסלון הספרותי הצרפתי של מאדאם ד'אולנו (Précieuses) כיוונו את סיפוריהם לקהל המבוגר, אולם ראו כמקור יצירתם את הסיפורים שמשרתות, או נשים מן המעמד הנמוך, היו מספרות לילדיהם{{הערה|1=Lewis Seifert, "The Marvelous in Context: The Place of the Contes de Fées in Late Seventeenth Century France", Jack Zipes, ed., The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, p. 913.}}. אכן, בסיפור מאותה תקופה מופיע מחזרה של דוכסית המציע לספר לה סיפור מעשייה והיא מגיבה ואומרת כי היא אוהבת סיפורי מעשיות כאילו הייתה עדיין ילדה{{הערה|1=Seifert, p. 915.}}. אחד מחברי הסלון הספרותי הצרפתי, ז'אן-מארי לה פרינס דה בימון, ערך לילדים גרסה לסיפור [[היפה והחיה]] וגרסה זו היא המוכרת עד היום{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, p. 47.}}. האחים גרים קראו לספרם בשם "סיפורי הילדים ובני הבית" ובמהדורות מאוחרות שכתבו את סיפוריהם לאחר שקיבלו תלונות כי הם אינם מתאימים לילדים{{הערה|1=Maria Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 19, ISBA 0-691-06722-8}}
בעת המודרנית סיפורי מעשיות שונו באופן שניתן יהיה לקוראם לילדים. האחים גרים התמקדו בהוצאת כל רמיזה [[מיניות|מינית]] מן הסיפורים{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 20.}}. [[פעמונית (מעשייה)|פעמונית]], במהדורה הראשונה של הסיפור, פעמונית גילתה למכשפה על ביקורי הנסיך בשאלה מדוע בגדיה נעשו הדוקים על גופה, בכך איפשרה למכשפה להבין כי היא בהריון, אולם במהדורות מאוחרות יותר היא שואלת מדוע קל לה יותר למשוך מעלה למגדל את הנסיך מאשר את המכשפה{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 32.}}. מנגד, מבחינות רבות סיפורי המעשיות החלו להכיל יותר תאורי אלימות – במיוחד הענשת הרשעים{{הערה|1=Byatt, pp. xlii-xliv.}}. בעיבודים מאוחרים יותר הוצאו תאורי האלימות. ב[[התקופה הוויקטוריאנית|תקופה הוויקטוריאנית]] שונו סיפורי המעשיות כך שיכילו [[מוסר השכל]], כך שונה סיפור [[סינדרלה]] כדי שיכיל מסרים של ערך הצניעות וכבישת היצר, דבר שעורר את מחאתו של [[צ'ארלס דיקנס|דיקנס]] שאמר: "בעידן תועלתני, יותר מאשר בכל זמן אחר, חשוב מאוד שנכבד את סיפורי המעשיות."
[[פסיכואנליזה|פסיכואנליסטים]] כמו [[ברונו בטלהיים]], אשר ראה באכזריות הבאה לידי ביטוי בסיפורי המעשיות העתיקים כאות לקונפליקטים פסיכולוגיים, מתח ביקורת חריפה על "טיהור" הסיפורים מן הנימוק שהדבר מחליש את תועלתם לילדים ולמבוגרים כדרך סמלית לפתרון בעיות{{הערה|1=Jack Zipes, The Brothers Grimm: From Enchanted Forests to the Modern World, p. 48, ISBN 0-312-29380-1}}
שורה 50:
===מעשיות ספרותיות===
[[תמונה:John Bauer 1915.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציור של הצייר השבדי ג'ון באואר המתאר רביעית טרולים בחברת נסיכה. הציור מופיע באסופת מעשיות שבדיות.]]
רבים הכותבים אשר עשו שימוש בסוגת סיפורי המעשיות בספרות בת זמננו, זאת מסיבות שונות, ביניהן בחינת מצבו של האדם מנקודת המבט הפשוטה אותה מספקת המעשייה{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, pp. 24-25.}}. חלק מן המחברים מבקשים ליצור מחדש את תחושת הפנטזיה בשיח המודרני{{הערה|1=Grant and Clute, "Fairytale," p. 333.}}, הדבר כרוך בשימוש בדרמות הפסיכולוגיות שהן חלק מן הסיפור. לעתים מתפרסמים ספרי ילדים המכילים מעשיות עתיקות המעוותות לצורך האפקט הקומי. כך למשל מוטיב קומי נפוץ הוא סיפור על עולם בו סיפורי המעשיות מתרחשים ובו הדמויות מן המעשיות מודעות לתפקידן בסיפור
מחברים אחרים החדירו לסיפורי המעשיות ה[[אירופה|אירופאיים]] עם הגיבורים הגבריים, מוטיבים מסוימים, בהם [[רב תרבותיות]] או [[פמיניזם]] ובכך מתחו ביקורת על ה[[סיפר|סיפרים]] (נרטיבים) המסורתיים.
שורה 57:
===מעשיות בקולנוע===
סיפורי מעשיות זכו לגרסאות דרמטיות כבר בימי ה[[קומדיה דל'ארטה]]
רבים מסרטי סיפורי המעשיות נועדו במיוחד לילדים, החל מסרטיו המאוחרים של וולט דיסני ועד לסרטו של [[אלכסנדר רו]] "[[ואסיליסה היפהפייה]]", אשר היה הסרט ה[[ברית המועצות|סובייטי]] הראשון בתקציב גדול שנושאו היה סיפור עממי רוסי
סרטים אחרים עיבדו סיפורי מעשיות והפכו אותם לסרט המיועד למבוגרים. כך למשל, הסרט [[בחברת זאבים]] (The Company of Wolves, 1984), [[סרט אימה]] שהוא עיבוד לסיפור [[כיפה אדומה]]
==מוטיבים==
שורה 80:
==פרשנות==
מעשיות רבות, במיוחד אלה המיועדות לילדים, מכילות מוסר השכל. פרו סיים את המעשיות שאסף במוסר השכל, אף שלעתים ספק אם מסרו מוסרי. כך סיפור סינדרלה מסתיים בהערה כי יופייה ואופייה לא היו מועילים לה לולא עזרתה של הסנדקית, דבר הבא להצביע על חשיבותם של קשרים חברתיים.
סיפורי מעשיות רבים פורשו באשר למשמעותם. פירוש מיתולוגי אחד טוען כי רבים מסיפורי המעשיות, כולל אלה של [[עמי ותמי]], [[היפהפייה הנרדמת]], [[הנסיך והצפרדע]], היו מיתוסים של אל השמש; פרשנות זו איננה מקובלת בימינו.
פרשנויות לגרסה כזו או אחרת של מעשייה זכו לביקורת על שהדגישו את חשיבות מוטיבים מסוימים בסיפור, בעוד שאלה לא היו אינטגרלים לסיפור המעשיה, בעוד שאותו סיפור עצמו זכה במהלך ההיסטוריה לגרסאות רבות.
פולקלוריסטים אחרים פרשו את סיפורי המעשיות כמסמכים היסטוריים. רבים מן הפולקלוריסטים הגרמנים, עשו שימוש בסיפורי האחים גרים כדי להסביר מנהגים קדומים, זאת על יסוד ההנחה שהסיפורים נשמרו בצורתם המקורית מימי קדם.
==ראו גם==
|