קריית טבעון – הבדלי גרסאות

מקור השם: [[דוד אלרואי]] שעמד בראש תנועה משיחית ב[[כורדיסטן]], עיראק ופרס במחצית השנייה של המ[[המאה ה-12|אה ה-12]]. היישוב נוסד בשנת [[1935]] על ידי תושבים שמקורם מכורדיסטן ומכאן השם של היישוב. התושבים היו יהודים כורדים שעלו ל[[ארץ ישראל]] בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הם היו מאוגדים בארגון בשם "ארגון הכורדים מסג'רה למושב עובדים" {{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/site_details.php?site_id=432 בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי - אדם בגליל, מאגר מידע - אתרים אלרואי<!-- Bot generated title -->]}} שבאו מ[[חיפה]], חלקם יוצאי [[קמישלי]] ([[סוריה]]), חלקם יוצאי קהילת [[נציבין]] שב[[טורקיה]]. חלק מהמשפחות הללו התגוררו בעבר בחוות סג'רה ומשם עברו לאילניה ועזבו{{הערה|{{nrg|דובי זכאי|הצימרים הכי טובים בישראל|087/796|30 במרץ 2010||55|2}}}}. הקמת היישוב במיוחד ליוצאי כורדיסטן התקבלה לאחר מאבק שקיים "ארגון הכורדים בחיפה" מול המוסדות המיישבים. במסגרת המאבק, החליטו פעילי הארגון לעלות ל[[ירושלים]] ולקיים שביתת שבת במשרדי [[הקרן הקיימת לישראל]]. בעיצומה של השביתה הגיעו הדברים לכדי תגרת ידיים ואחדים מן השובתים נעצרו. הם הזעיקו לעזרתם את יוצאי כורדיסטן תושבי ירושלים, בני השכונות [[זיכרון יוסף]] ושערי רחמים ([[נחלאות]]) אשר עלו לבניין הקק"ל ודרשו בתוקף את שחרור העצורים. מנחם אוסישקין, יו"ר הקק"ל, התערב ופנה למשטרה בבקשה לקיים הליך שיפוט מהיר. כל העצורים נקנסו בסך חצי לירה (הקנס שולם על ידי המוסדות המיישבים) ושוחררו בו בלילה. מספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעה מהקק"ל, כי הוחלט להקים יישוב ליהודים הכורדים אנשי חיפה באדמות חרתיה, סמוך לטבעון. בני היישוב בנו במו ידיהם צריפים למגוריהם, ועיבדו לידם חלקות אדמה כמשקי עזר. כמו כן, עסקו בגידול [[צאן]] ו[[בקר]] ומשקי בית כגון גידול [[תרנגולת|תרגולות]] ו[[ברווז]]ים. עד מהרה נאלצו לחסל את גידולי הבקר, בשל חוסר נסיון וחוסר הדרכה חקלאית והחלו לעבוד מחוץ ליישוב. תושבים רבים עבדו ב[[נשר מפעלי מלט ישראליים|בית חרושת "נשר"]] הסמוך. תולדות המתיישבים הראשונים היו רצופי מאבק וקשיים עצומים הן במישור הביטחוני - כאשר אנשי היישוב התאגדו להגנת היישוב מול הכנופיות הערביות. ארגון [[ההגנה]] סייע לתושבים בתגבורת בת 8-10 בחורים, שהיו מצטרפים לתושבי אלרואי בשמירה הלילית. ההגנה אף סיפקה לתושבים כלי נשק, רובים ורימוני יד, וסייעה בבניית [[גדר ביטחון]] גובה שני מטר עם חוטי תיל דוקרני. שבמשך היום היו מוסתרים ב[[סליק]]. יוסף בן בנימין מראשוני ומנהיגי היישוב הקטן היה ממונה על 50 [[רימוני יד|רימוני יד]]. הוא אף תפר עבורם נרתיקים מיוחדים לכל זוג רימונים. הוא הכין [[סליק]] בתוך חבית הטמונה באדמה ובכל ערב היה מוציא אותם מחדש כדי לחלקם בין השומרים. בקיץ של 1936 הצליחה כנופייתו של אבו דורא לחדור באחד הלילות לקריית חרושה הסמוכה לאלרואי, שם רצחו ושרפו בני משפחה יהודית אחת. מפקד היישוב באלרואי, [[יעקב לובליני]], לקח עימועמו את ששון חודדה, איש אלרואי, לקריית חרושת, בעקבות הלהבות שהיתמרו לרחוק מן הבית העולה באש. הם החלו לירות באוויר כדי להזעיק עזרה. [[הכנופיה]] נמלטה מן המקום ו[[המשטרה הבריטית]] שהוזעקה לא יכלה להושיע. יוסף בן בנימין מספר כי לאחר טבח זה החליטה [[המשטרה הבריטית]] להעניק שישה רובים, באופן רשמי, לשישה מתושבי אלרואי, שהושבעו כ[[גפירים]]. עם פרוץ [[המאורעות]] וכתוצאה מאי-הופעת הפועלים הערבים לעבודה במחצבת [[נשר מקראי|נשר]], הופנו רבים מחברי היישוב לעבודה ב[[נשר מקראי|נשר]] ובמחצבת [[אבן וסיד]]. התושבים נאלצו להתמודד גם מול רשויות ושלטונות ה"[[יישוב]]" והמדינה. לאחר המאורעות החל אוטובוס לפקוד את היישוב אולם רק פעמיים ביום ורק בקיץ. בחורף נאלצו הפועלים לבוסס בבוץ מרחק של כשני קילומטרים, ולא פעם הגיעו לעבודה רטובים עד לשד עצמותיהם, ומידי פעם חלו ונפלו למשכב. סיפר יוסף בן-בנימין: כדי להגיע לכביש הראשי, כביש חיפה-ג'נין (היום כביש חיפה- מגידו) נאלצו העובדים לחצות את נחל הקישון ולעתים, תוך כדי קפיצות מאבן לאבן, היו שנפלו אל המים. יוסף בן בנימין שהיה נגר ובעל יד טובה, לקח שני פועלים שסייעו בידו להקים גשר באמצעות ברזלים של מסילת רכבת, שלרוחבם לוחות עץ. גשר זה החזיק מעמד עד קום המדינה. אפילו כביש הגישה לאלרואי מכביש חיפה-נצרת נסלל רק לאחר מאבק עיקש וקשה. עד אז נאלצו תושבי היישוב לצעוד ברגל, בקיץ ובחורף, כדי לתפוס אוטובוס לחיפה{{הערה|1=מוטי זקן, "האובדים מארץ אשור" -העליות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ ישראל, עדות-עדות לישראל, בעריכת אהרון בן-דוד ואבשלום מזרחי, 340-373. המאמר מייחד מקום נרחב לתיאור העלייה על הקרקע וההתיישבות באלרואי. מחבר המאמר ד"ר מוטי זקן הוא מחבר הספר החשוב ,Jewish Subjects and ,their tribal chieftains in Kurdistan, על היהודים המוסלמים והנוצרים בכורדיסתאן במאות ה-19 וה-20, הספר יצא בהוצאת בריל (2007).}}. כיום, אלרואי היא שכונה במועצה המקומית קריית טבעון. ליד השכונה נובע [[מעיין אלרואי]].