סיקיזם – הבדלי גרסאות

'''גורו''' (Guru) - "מורה רוחני" - הוא מונח עתיק שמקורו בתרבות ה[[ודות|וודית]] (שהתקיימה באזור הפנג'אב), אשר שימש לכינוי חלק מה[[ברהמן|ברהמינים]] - בני מעמד ("[[ארבע הווארנות|וארנה]]") הכוהנים. המונח נעשה נפוץ והשימוש בו פשט גם בקרב דתות וכתות אחרות. באמונה הסיקית ה"גורו" הוא יסוד דתי חשוב - מדריך רוחני המייצג את ה"רצון האלוהי" (הוקאם - hukam) ומשמש פה ל"מילה האלוהית" (שאבדה - shabda - "צליל", "מילה"). המונח "שאבדה" מקורו במסורת הברהמינית ומשמעו - "צליל אלוהי", המתגלגל ביקום ונחשב לבת-קול של [[ברהמן]] ("מהות הכל"). תפיסה פילוסופית זו מתבטאת בסיקיזם באופי הפיוטי של כתבי הקודש - ה"צליל" מיוחס לגורו ה"אמיתי" (Sat guru) או ה"ראשוני" (Adi guru) - אלוהים (Waheguru). וקטעי שירה ומזמורים מסוימים בכתבי הקודש אף מכונים "גורבאני" (gurbani) ו"גורשאבד" (gurshabad). מקורותיה הפילוסופיים של הדת הסיקית במסורת ה'''סאנט''' (Sant) - שנוצרה באותו המרחב הגאוגרפי ושאת רעיונותיה ספג נאנאק, ככל הנראה, מפיוטים שחיברו מורי הסאנט המפורסמים אשר קדמו לו ושהפכו לחלק מהפולקלור המקומי. לפי מסורת זו האל אינו ניתן לתפישה או הבנה בצורה כלשהי (nirguna) והוא חסר צורה - אולם קיים יוצא דופן אחד ויחיד: הצליל האלוהי, שהוא מוחשי. תובנה זו לגבי מהות האל מאפשרת למאמין - מתוך התבוננות עצמית והתמקדות בצליל - להתעורר מאשליית (maya) השניות (dvaita) ולהשיג איחוד (mukti) עם אלוהיו. המסורת הרעיונית של הסאנט התפתחה בסיקיזם לכדי דת קהילתית בה מושם דגש רב על תפילה משותפת של הקהילה (סנגאט - sangat) כדרך נוספת להשגת האחדות עם האל וכך גם על חובת האדם לשותפות פעילה בחברה ולשמירה על מידות המוסר. {{הערה|1=ו. אוון קול, "סיקהיזם", '''לקסיקון לדתות בנות זמננו''', עמ' 173-174}}