פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: \1
 
===זכויות וחירויות===
המאפיין הבולט ביותר של הדמוקרטיה הליברלית הוא הגנתה על זכויות האזרח וחירויות האזרח. עיסוק זה בהגנה על זכויות האזרח ובשמירת חירויותיו הוא מאפיין כה בולט של הדמוקרטיה הליברלית, עד שהפך למעשה להיות מזוהה עמה, ועם המושג [[דמוקרטיה]] בכללותו. החירויות והזכויות עליהן מגנה הדמוקרטיה הליברלית לרוב עוסקות בהגנה על האזרח מפני פעילותה של המדינה בשטח הנתפס כ"פרטי", אם זו הגנה מפני פעולה שרירותית של המדינה, או מפני פעולת המדינה המסיגה את גבולו של האזרח כאדם אוטונומי. ככל שהאוטונומיה של האזרח משתמעת מהיותו אדם חופשי, מגנה הדמוקרטיה אף על זכותו לחיים ולביטחון (אם כי לא לביטחון כלכלי), וכן חירותו מ[[עבדות]]. המלומד [[רוברט א. דאהל]] {{הערה|1=Robert A. Dahl, '''Poliarchy: Participation and Opposition''' (New Haven; Yale University press), 1971 }} הגדיר בשנת [[1971]] שמונה מאפיינים לפעולתה של הדמוקרטיה, וכינה את שיטת המשטר השומרת על מאפיינים אלו בשם "[[פוליארכיה]]". רבים רואים במאפיינים אלו את מאפייניה הבולטים של הדמוקרטיה הליברלית. יש המוסיפים להם מאפיינים נוספים, אך רשימת שמונת המאפיינים היא תנאי מינימלי והכרחי:
 
# [[חופש ההתאגדות]]
==תפוצת הדמוקרטיה הליברלית בעולם==
[[קובץ:Freedom House world map 2005.png|ממוזער|350px|שמאל|מפה זו, שנערכה על ידי ארגון "פרידום האוס" בודקת את מידת "החופש הפוליטי" המקבילה, אך אינה שווה במדויק, לקיומה של דמוקרטיה ליברלית. מדינות המסומנות ב<span style="color: green">'''ירוק'''</span> הן "חופשיות" ובהן נהנה האזרח מרמה גבוהה של חירות פוליטית ואזרחית. המסומנות ב<span style="color: orange">'''כתום'''</span> הן "חופשיות באופן חלקי" ומאופיינות בכמה מגבלות על הזכויות הפוליטיות והאזרחיות, לרוב בהקשר לשחיתות, חולשתו של שלטון החוק, מאבק אתני או מלחמת אזרחים. המסומנות ב<span style="color: red">'''אדום'''</span> אינן "חופשיות", ובהן ההליך הפוליטי מבוקר באופן הדוק על ידי השלטון, ומן האזרח נמנעות זכויות בסיסיות.]]
מספר ארגונים ומדעני מדינה עורכים רשימות של מדינות "חופשיות" ומדינות "שאינן חופשיות" בעבר ובהווה. מאלו, הידועות ביותר הן רשימות "Polity Data" {{הערה|1=[http://www.cidcm.umd.edu/inscr/polity/ Policy Data Set]}} והרשימות שבדו"ח [[דו"ח חירות בעולם|החירות בעולם]] של מכון המחקר האמריקני "Freedom House" - דו"ח המקובל בקרב העוסקים ב[[מחקר]] ה[[אקדמיה|אקדמי]] בתחום.{{הערה|שם=Casper|1=http://polisci.la.psu.edu/faculty/Casper/caspertufisPAweb.pdf}}{{הערה|שם=Giannone|1=Giannone, Diego (2010), "Political and ideological aspects in the measurement of democracy: the Freedom House case", ''Democratization'', Volume 17, Issue 1, pages 68 - 97}} {{הערה|1=Casper, Gretchen, and Claudiu Tufis. 2003. “Correlation Versus Interchangeability: the Limited Robustness of Empirical Finding on Democracy Using Highly Correlated Data Sets.” Political Analysis 11: 196-203}} ה-Economist Intelligence Unit, ארגון עסקי מבית [[האקונומיסט]], מפרסם אף הוא מדד המדרג את מדינות העולם על פי מידת הדמוקרטיות שלהן - [[מדד הדמוקרטיה]], אולם מדד זה אינו מתפרסם במסגרת אקדמית ואינו עובר תהליך של [[ביקורת עמיתים]].
 
ישנה הסכמה רווחת כי מדינות [[האיחוד האירופי]], [[יפן]], [[דרום קוריאה]], [[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[הודו]], [[דרום אפריקה]], [[ברזיל]], [[צ'ילה]], [[אוסטרליה]] ו[[ניו זילנד]], הן דמוקרטיות ליברליות.
[[מדינת ישראל]] מקיימת מאפיינים רבים של דמוקרטיה ליברלית, ובראשם מערכת דמוקרטית פרלמנטרית מתפקדת, ושמירה חוקתית על זכויות אדם, להלכה אם לא למעשה, אף בהיעדרה של [[חוקה]] פורמלית, כמו גם שמירה מסוימת על הקניין הפרטי וכלכלת השוק. המאפיינים הקלאסיים של הדמוקרטיה הליברלית - [[הפרדת רשויות]], [[שלטון החוק]], [[דמוקרטיה ייצוגית]], נשמרים היטב במערכת הישראלית, המקיימת הליכים של שינוי חוקתי מתוך [[ניסוי וטעייה]], תוך שמירה על רטוריקה דמוקרטית, והצהרה על נאמנות לעקרונות דמוקרטיים וליברלים.
 
עם זאת, מספר מאפיינים ייחודיים לשיטה הישראלית מקשים על הגדרתה כדמוקרטיה ליברלית. בין אלו ניתן למנות את הגדרתה כ"[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]", [[פניה עוז זלצברגר]] כתבה {{הערה|1=פניה עוז זלצברגר, הדמוקרטיה הליברלית: מבט היסטורי, מתוך "'''סוגיות יסוד בדמוקרטיה ישראלית'''" בעריכת רפאל כהן-אלמגור, [[ספרית פועלים]], 1999}} - "האיזון המושגי המלאכותי בין 'דמוקרטיה' ו'יהדות' מערפל... את תשתיתה המושגית של הדמוקרטיה הליברלית. בכל תאוריה של חברה אזרחית הנהנית מחירות פוליטית, מימי ג'ון לוק ואילך, יכולה ה'יהדות' לתפקד רק כתפיסה אחת מני אחדות של החיים הטובים, הראויות להגנה מפני השליט וזו מפני זו...".
 
זלצברגר עוז מזהה מסורת [[אטטיזם|אטטיסטית]] בשיח הפוליטי הישראלי בו ישנה דומיננטיות למושגים של "מדינה" ו"אומה", מורשת המאה התשע עשרה, הנושאת אופי מרכז אירופי מובהק, עדות לזמן ולמקום בו התגבשה האידאולוגיה ה[[ציונות|ציונית]].
* היעדרה של [[חוקה]] כתובה, ככלי שלטוני שנועד לאזן את שרירותיות הממשלה או חקיקה הפוגעת בזכויות יסודיות. למרות חסרונה של [[חוקה]] כתובה, כיבדה ישראל תמיד עקרונות חוקתיים שהגנו על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה, ונקבעו במידה רבה על ידי [[בית המשפט העליון]]. [[המהפכה החוקתית]] ב-[[1992]], שעיקרה קבלת [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] בנוגע ל[[חופש העיסוק]] וכבוד האדם וחירותו, שעיגנו נושאים אלו באופן חוקתי, קרוב ככל האפשר לקיומה של חוקה, קירבה את ישראל למצב בו ישנה למדינה חוקה פורמלית, אך עדיין הסדרים רבים להגנה על [[זכויות האזרח]] אינם מוסדרים בחוקה, וזו עדיין רחוקה מלהיכתב.
 
בסקר שנערך על ידי ארגון "פרידום האוס" בשנת [[2006]] קיבלה [[מדינת ישראל]] ציונים גבוהים והוגדרה כ"מדינה חופשית" (הגדרה המקבילה, אך לא חופפת באופן מדויק את הגדרת "הדמוקרטיה הליברלית"), לעומת זאת אותו ארגון קבע כי "השטחים שבשליטת ישראל" אינם חופשיים, וניתן לממשל בהם ציון נמוך הן בתחום הזכויות הפוליטיות והן בתחום השמירה על החירויות הבסיסיות. {{הערה|1=[http://www.freedomhouse.org/template.cfm?page=22&year=2006&country=6985 סקר ארגון פרידום האוס לשנת 2006 לגבי ישראל. ניתן להגיע משם לממצאים לגבי "שטחים שבשליטת ישראל"]}}
 
==סוגים של דמוקרטיה ליברלית, ומשתנים שלטוניים בדמוקרטיה הליברלית==
טיעונים כנגד הדמוקרטיה הליברלית מעלים תומכי שיטות דמוקרטיות רדיקליות יותר כ[[דמוקרטיה השתתפותית]], [[דמוקרטיה דיונית]] ו[[דמוקרטיה ישירה]]. ליבת הטיעון הרדיקלי היא כי השימוש במתווכים להבעת רצון העם בשיטה המבוססת על [[דמוקרטיה ייצוגית]] מביאה לכך שרצון העם, שמטרת הדמוקרטיה היא לבטאו, מוגבל באמצעות מנגנון של תיווך באמצעות נציגים, הגבלות חוקתיות ומנגנונים משפטיים. הכוח האמיתי, כך טוענים תומכי הצורות הרדיקליות של הדמוקרטיה, נמצא בדמוקרטיה הליברלית לא בידי העם, הנקרא להשמיע קולו אחת למספר שנים בבחירות, בהן אחוז ניכר ממנו אינו משתתף, אלא בידי [[אוליגרכיה]] המנציחה את שלטונה באמצעים חוקתיים. טיעון דומה מעלים חוגים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים בדמוקרטיה הליברלית מנגנון לשמירת כוחן של האליטות. צורות ישירות והשתתפותיות יותר של הדמוקרטיה, כך נטען, תבאנה לביטוי מדויק יותר של "הרצון הכללי" ושל ריבונות העם.
 
[[ז'אן ז'אק רוסו]], בספרו "[[האמנה החברתית (ספר)|על האמנה החברתית]]", העלה טענה זו באופן מפורש, באמרו "הריבונות אי אפשר שתהא מיוצגת, מאותו הטעם עצמו שאי אפשר למסרה לידי אחר. עצמותה היא הרצון הכללי, והרצון אין לו נציגים" {{הערה|1=ז'אן ז'אק רוסו, '''על האמנה החברתית''', [[הוצאת מאגנס]], מהדורה שלישית, תשט"ז, המ' 140}} מושג "[[הרצון הכללי]]" הוא בעל חשיבות, שכן הטענה היא שהנציגים אינם מייצגים את "הרצון הכללי" אלא את רצונם וטובתם הם.
 
ניסוח מודרני יותר משמיע [[קלוד אקה]]: "לא במפתיע נדחתה הדמוקרטיה והוחלפה בדמוקרטיה הליברלית. הדמוקרטיה הליברלית דומה לדמוקרטיה, אך שונה ממנה. במקום הקולקטיב מתמקדת הדמוקרטיה הליברלית ביחיד. היא מחליפה את הממשלה על ידי העם בממשלה בהסכמת העם. במקום ריבונות העם היא מציעה את ריבונות החוק. במקום להדגיש את האוניברסליות היא מדגישה את השוני. וחשוב מכל הדמוקרטיה הליברלית לחלוטין כופרת ברעיון של הכוח לעם."{{הערה|שם=הערה_א|1=Claude Ake, "Dangerous Liasions: The Interface of Globaliztion and Democracy" in: '''Democracy's Victory and Crisis''', ed. Alex Hadenius, Cambridge University Press, 1997, 282}}
לטענות כנגד הדמוקרטיה הליברלית המועלות על ידי תומכי השיטות הרדיקליות, משיבים תומכי הדמוקרטיה הליברלית כי הדמוקרטיה הייצוגית בכלל, והדמוקרטיה הליברלית בפרט, מהווים את ההגנה הטובה ביותר ל[[מיעוט]]ים מפני [[עריצות הרוב]]. דמוקרטיה שאינה משתמשת בתיווכם של הנציגים תיצור רוב מזדמן, מתחלף ונתון למניפולציות, ולא תאפשר מדיניות ארוכת טווח. נטען כי לאזרח מן השורה אין את הידע והכישורים להחליט בכל מגוון הנושאים העומדים על הפרק במדינה המודרנית, ולשם כך הוא בוחר בנציגים, המשקיעים את המאמץ בהשגת המידע ובדיוני מדיניות, מאמץ אותו האזרח מן השורה אינו יכול להשקיע. נטען כי מדינה המתנהלת באופן בו כל החלטה מתקבלת על ידי כלל הציבור תשקע עד מהרה לכלל דיקטטורה של הרוב, דיכוי של המיעוטים ותוהו ובוהו.
 
יש המשיבים לטענות אלו של תומכי הדמוקרטיה הליברלית בכך שהטענות אינן כנגד הדמוקרטיה הישירה, אלא כנגד השיטה הדמוקרטית בכללותה. כך, למשל, מדוע ציבור נבער שאינו מסוגל להחליט בענייני היסוד, מקבל לפתע את כל הכישורים הנדרשים כשעליו לבחור בנציגים? {{הערה|1=Ian Budge "New Answers to Old and New Criticisms" in '''The New Challenge of Direct Democracy''' Polity Press, 1996, 59.}}
 
במקצת הדמוקרטיות הליברליות נהוג השימוש בכלי של [[משאל עם]]. [[שווייץ]] ו[[אורוגוואי]] הם דוגמה לכך. מספר מדינות ב[[ארצות הברית]] משתמשות אף הן בכלי זה. בדמוקרטיות ליברליות רבות נערכו משאלי עם, במיוחד בנושאים בינלאומיים, ככניסה ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. אך השימוש בפנייה ישירה אל העם בדמוקרטיה הליברלית מן השורה אינו תכוף, והוא נעשה רק במקרים של צעד כקבלת חוקה, מתן אוטונומיה לחבל ארץ פורש, או הצטרפות לאיחוד מדיני.
הגנה חוקתית נוספת הניתנת לזכויות המיעוט ב[[ישראל]] היא מניעתן של רשימות שמצען שולל את היותה של ישראל מדינה דמוקרטית (או מדינה יהודית) מלרוץ לבחירות לכנסת. סמכות זו מנעה עד עתה מגופים קיצוניים כ[[תנועת כך]] מלהשתתף בבחירות, אך אין בה כדי למנוע ממפלגות ממסדיות יותר, שגם מצען כולל מידה זו או אחרת של תמיכה בפגיעה בזכויות המיעוטים מלהשתתף בבחירות.
 
דמוקרטיות ליברליות שונות פיתחו מנגנונים שונים להתמודדות עם סכנת עריצות הרוב. בחברות דמוקרטיות ליברליות הומוגניות יחסית כ[[בריטניה]], בעלות מסורת של חילופי שלטון סדירים בין מפלגות הקרובות יותר למרכז הפוליטי מלקצותיו, מבין הרוב כי הוא עלול להפוך למיעוט בבחירות הקרובות, וכך גם המיעוט. עניין זה מקטין את רמת הסיכון לצדדים מקיום ההליך הדמוקרטי, ויוצר מחסומים של מסורת פרלמנטרית וחוקתית המונעת שימוש בכוחו של הרוב לרעה, גם כאשר המיעוט, שהפסיד בבחירות, נותר באופוזיציה ואינו שותף בקבלת ההחלטות. לא כך הדבר בחברות המפולגות לפי קוים אתניים, דתיים, מעמדיים או אידאולוגיים, לתת-חברוֹת בעלות מפלגות המייצגות אותן, כאשר הרוב הוא קבוע מבחירות לבחירות, והעדפות הבוחרים הן קשיחות. במקרה כזה פועלת הדמוקרטיה הליברלית ליצירת מנגנונים (כקואליציה גדולה, ייצוג יחסי או פדרליזם) המביאים לשיתופו של המיעוט בהחלטות. כך למשל שיטת הממשל ב[[בלגיה]] המכונה "דמוקרטיה קונסנזואלית". {{הערה|1=Arend Lijphart, '''Democracies''', Yale University Press, 1984. ch. 1, 2}}
 
===תיאורית הבחירה הציבורית===
השאלה עד כמה מן הצמיחה ניתן לייחס לדמוקרטיה כשלעצמה היא שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי עלייתה של הדמוקרטיה הליברלית לאחר [[המהפכה התעשייתית]] שהביאה עמה את ה[[קפיטליזם]] היא שהביאה לקישור בין הדמוקרטיה ובין הצמיחה הכלכלית. אחרים מצביעים על העובדה כי המהפכה התעשייתית החלה ב[[אנגליה]] שנהנתה ממידה רבה בהרבה של דמוקרטיה, הדומה לדמוקרטיה הליברלית בת ימינו, יחסית לשאר מדינות אירופה בתקופתה.
 
ישנם חוקרים הטוענים כי אמצעים סטטיסטיים מראים כי מידה רבה יותר של כלכלת שוק חופשי (הנמדדת למשל ב"[[מדד החופש הכלכלי]]", {{הערה|1=Free the World. [http://www.freetheworld.com/papers.html Published Work Using Economic Freedom of the World Research], accessed February 19, [[2006]].}} המשמש במחקרים רבים), מגבירה את [[צמיחה כלכלית|הצמיחה הכלכלית]], המשפיעה על היציבות הפוליטית החיונית לקיומה של הדמוקרטיה הליברלית.
 
הקשר בין הדמוקרטיה והצמיחה הכלכלית היה נושא למחקרים רבים. {{הערה|1=Nicclas Bergren, (2002). [http://www.ratioinstitutet.nu/pdf/wp/nb_efi.pdf "The Benefits of Economic Freedom: A Survey"]. Accessed February 19, [[2006]]. }}{{הערה|1=John W. Dawson, (1998). [http://www.eh.net/bookreviews/library/0102.shtml "Review of Robert J. Barro, Determinants of Economic Growth: A Cross-Country Empirical Study"]. ''Economic History Services''. Accessed February 19, [[2006]].}}{{הערה|1=Wenbo Wu, Otto A. Davis, (2003). [http://www.spp.nus.edu.sg/docs/wp/wp48.pdf "Economic Freedom and Political Freedom".] ''Encyclopedia of Public Choice''. Carnegie Mellon University, National University of Singapore. }}{{הערה|1=Ian Vásquez, (2001). [http://www.cato.org/research/articles/vas-0109.html "Ending Mass Poverty"]. Cato Institute. Accessed February 19, [[2006]].}}{{הערה|1=Susanna Lundström, (April 2002). [http://smye2002.univ-paris1.fr/program/paper/b5_lun.pdf "The Effects of Democracy on Different Categories of Economic Freedom"]. Accessed February 19, [[2006]].}}. הקשר המושגי בין מושגי אי ההתערבות של המדינה, הקטנת ה"ציבורי" לעומת ה"פרטי", ומושג התחרות העומדים הן ביסוד כלכלת השוק והן ביסוד הדמוקרטיה הליברלית הוא ברור, ורבים טוענים כי המדובר במושגים מקבילים שקיומו של האחד מחזק בהכרח את השני.
 
אל מול הקשר החיובי ישנם שהצביעו על קשרים שליליים. ישנם הטוענים כי יש לבצע "דמוקרטיזציה" לספרה הכלכלית, ולנהל את אמצעי הייצור עצמם באמצעות בחירות דמוקרטיות. עוד נטען כי תנאי חוסר שוויון הכלכלי סותרים את ערכי הדמוקרטיה. כן נטען כי ההמשגה של האזרח כצרכן מונעת את חשיבה הממוקדת באינטרס הכלל. {{הערה|1=Beetham, David (1997), Market Economy and Democratic Polity. Democratization. Vol.4 No.1 (Spring) 76.}}
 
ישנם הטוענים כי השפע הכלכלי שמביאה מדיניות השוק החופשי מעצימה את האזרחים, ואף עשויה להביא ליצירת דמוקרטיה במדינות כ[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] וכפי שאירע בתקופת [[הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה]] תחת שלטון [[אוגוסטו פינושה]]. אחרים חולקים על טענה זו ולטענתם, אף אם הכלכלה החופשית הביאה לדמוקרטיזציה בעבר, ייתכן כי לא תעשה זאת בעתיד. כך מדינות כמו [[סינגפור]], [[ליכטנשטיין]] או [[הונג קונג]] מקיימות חופש כלכלי רב, משך זמן רב, מבלי להפוך דמוקרטיות במובהק. <ref>Bruce Bueno de Mesquita, George W. Downs, (2005). [http://www.foreignaffairs.org/20050901faessay84507/bruce-bueno-de-mesquita-george-w-downs/development-and-democracy.html "Development and Democracy"].<br /> ''Foreign Affairs'', September/October 2005. Joseph T. Single, Michael M. Weinstein, Morton H. Halperin, (2004). [http://www.nytimes.com/cfr/international/20040901facomment_v83n4_siegle-weinstein-halperin.html "Why Democracies Excel"]. ''Foreign Affairs'', September/October 2004.</ref>