קבוצת העשרה – הבדלי גרסאות

הרקע להקמת הקבוצה היה הצגתה של תערוכה קבוצתית בבית [[אגודת הציירים והפסלים]] ב[[תל אביב]] ב-[[23 בפברואר]] [[1951]]. המציגים, תלמידיהם של [[יחזקאל שטרייכמן]] ו[[אביגדור סטימצקי]], מחבריה הבולטים של תנועת "אופקים חדשים", פנו אל [[ראובן רובין]], יו"ר האגודה, וזה איפשר את הצגת התערוכה. השם - "קבוצת העשרה" נבחר לפי מספר המציגים בתערוכה. על המציגים בתערוכה נימנו: [[צבי אלדובי]], [[אליהו גת]], [[אלחנן הלפרן]], [[שולמית טל]], [[קליר יניב]], [[שושנה לויסון]], [[אפרים ליפשיץ]], [[דן קדר]], [[משה פרופס]], [[שמעון צבר]], [[צבי תדמור]]. ייתכן ושמה של הקבוצה נועד גם למנוע מן הביקורת להטביע "חותם אידאולוגי כלשהו על המציגים" {{הערה|1=בלס, גילה, '''קבוצת העשרה''', המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 6.}}.

למרות הנסיון להציג חזית אידאולוגית אחידה אל מול אנשי "אופקים", לא נותקו הקשרים האישיים והמקצועיים עם מוריהם. במאמר מאוחר מתארת קלייר יניב את הקמת הקבוצה כהמשך ישיר של הפעילות האמנותית בסטודיו הלימודי. "היה כיוון מסוים לקבוצה, אבל לא הייתה אידאולוגיה מגובשת" כתבה קליר יניב, מחברות הקבוצה. {{הערה|1=יניב, קליר, "זווית ראייה אישית", בתוך: בלס, גילה, '''קבוצת העשרה''', המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 39.}} למעשה, אמנותם של חברי הקבוצה הייתה מושפעת בסגנונה גם היא מן המגמות המודרניסטיות שבאמנות האירופית.