מין ואופי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המחלוקת לא נפתרה, מבקש לפתוח דיון בדף לפי הנהלים של וויקיפדיה לערעור על נייטרליות הערך
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 33:
בספרו ויינינגר דן על "ייחודיות של יהודיות" כמצב שכלי. האידאולוג הנאצי [[אלפרד רוזנברג]] ניצל את הבלבול והחוסר אכפתיות של ויינינגר כלפי זהותו היהודית כדוגמה המאפיינת את האופי היהודי. בספרו Dietrich Eckart : Ein Vermächtnis רוזנברג טען שבויינינגר היהדות היא "התלכדות בלתי נראית של זבל פטרייתי ... שהתקיימה מזמן קדום והתפשטה לכל רחבי העולם ... והיא המרכיב העיקרי של הרעיון, של טבע היהדות". בעיני רוזנברג, (ופה הוא מקביל לוינינגר) יהודי לא מסוגל לעלות למרומי הנפש של עצמו, מנגד אנשים שמוכנים להקריב עצמם למען גאולת הנפש (=הארים). הרעיון הזה רוזנברג מבטא במוסגים פסאודו-מטאפיזיים סמויים, אותו רעיון [[היטלר]] מבטא בפומבי.
 
הנס ינק פון פראיינוולד (Hans Jonak von Freyenwald) בספרו "וידוי היהודי בכל הזמנים והארצות", הולך בעקבות פריץ ומשתמש בציטוטים והיבטים של ויינינגר {{הערה|1=Hans Jonak Freyenwald, '''Jüdische Bekenntnisse aus allen Zeiten und Ländern''', 1941.}}. אחד מהרמזים, שמעביר פראיינוולד הוא ש"יהודים טשטשו גבולות וסוגים בין בני האדם ולכן הם נולדים כ[[קומוניזם|קומוניסטים]]"{{הערה|1=Freyenwald,1941,417}}. זאת אומרת עם הופעת היהודים הקו המפריד בין "טוב" ל "רע" נעשה לא ברור, הוא גם משווה בין יהודים וקומוניסטים שניהם הורסים את המוסר. [[היטלר]] עשה מהיבט זה אלמנט מרכזי בבניית [[אידאולוגיה]] נציונאל–סוציאליסטית בספרו "[[מיין קאמפף]]"( "Mein Kampf") .
 
השימוש בויינינגר אצל הכותבים האנטישמיים היה רחב ביותר מפני שזה היה נוח. אם היהודי המשכיל, שנחשב אף לגאון בדורו, מתבטא בצורה ביזיונית, משפילה, גועלית, מחרידה, מזעזעת ובשנאה רבה כלפי המקור שבזהותו - מה מונע מאותם הכותבים להתבטא בצורה דומה? ביסוס רעיונותיו של ויינינגר בצורה מדעית הקל עליהם. לכן היה קל להעביר את המסר האנטישמי לאוכלוסייה בדרכי תעמולה וגם דרך השכלה. כאשר הנאצים השתמשו בדוגמתו של ויינינגר כדוגמה מובחרת, האידאולוגיה הנאצית הבליטה את האי יכולת של יהודי להתגבר על "דמו" בדרך של המרת דתו לנצרות. לפי העיקרון, שטמון בתורתו של ויינינגר, יהודי הממיר דתו לא מסוגל להיגאל מכוון שאין לו נפש - אין לו אופי-הוא לא יכול להשתנות. מצד אחד וינינגר המיר דתו והפך להיות פרוטסטנטי, מצד שני הוא התאבד ובכך הראה שביהודי טמון אי יכולת לשנות אופי פנימי, לכן התאבדותו היא הוכחה חד משמעית לתורתו. אי הצלחתו להשתלב, בעיני הנאצים, לא השאירה שום פתרון ליהודים להתחבר לסביבה.