שמחה וילקומיץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 8:
 
 
וילקומיץ מצא במקום [[צריף]] רעוע ללא רצפה, עם סדקים בגג דרכם חודר גשם. שלושה מלמדים לימדו ארבעים ילד וילדה בשיטות מיושנות וב[[הגייה אשכנזית]]. הוא הכניס מיד את הנהגת ה[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]], ושינה את תוכנית הלימודים תוך הכנסת מקצועות הקשורים ללימודי חול (הלשון העברית, חשבון והנדסה, היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה, וידיעת הארץ) כמו גם טיפוח חלקת אדמה וטיולים משותפים לבנים ובנות בטבע. הרפורמות של וילקומיץ ובקשותיו להגדלת התקציב לשיפור מצבו של בית הספר זכו לתמיכתם של [[משה סמילנסקי]] ושל [[ישראל טלר]], אך גרמו לסכסוך בינו לבין חלק מההורים ופרנסי המושבה {{הערה|1=‏האתר לתולדות רחובות, [http://www.rehovot-archive.org.il/Doc.asp?DynamicContentID=1223 ביה"ס הראשון והמחלוקות בשאלת החינוך.]‏}}.
 
בשנת 1899 קיבל וילקומיץ את הצעתו של המחנך יצחק אפשטיין ועבר למטולה, ויישם גם בה את שיטתם של חינוך בעברית (בניב הגלילי המיוחד שביקשו להשתית {{הערה|1=אתר הארץ, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1196172 שפות נכחדות, ניב גלילי.]‏}}) עם הקניית ערכי טבע, עבודה חקלאית, שיעורי התעמלות, טיולים, העלאת הצגות בעברית ועוד.
 
בשנת [[1903]] עבר הזוג וילקומיץ ל[[ראש פינה]]. וילקומיץ היה מנהל בית הספר המקומי עד למותו עם הפסקות לצורך השתלמות ב[[שווייץ]] שם חקר את דרכי בתי הספר הכפריים והשלים השכלתו בלימודי הטבע, הנדסה וגננות, ולאחר שניהל זמן קצר עם שובו ארצה את בית הספר לבנות של [[חברת עזרה של יהודי גרמניה|חברת עזרה]] ב[[יפו]].