חינוך משותף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 42:
ה[[תינוק]] הובא אל בית התינוקות לאחר לידתו ונשאר בו במשך שנה. האם קיבלה 6 שבועות [[חופשת לידה]] ולאחר מכן חזרה לעבוד בהדרגה, עד שלב הגמילה. בכל יום ההורים לקחו את התינוק לשעה קלה אל ביתם. בשנים הראשונות של החינוך המשותף אסור היה להורים להיכנס כרצונם לבית התינוקות. עם הזמן השתנו הנהלים וההורים הורשו לבקר במשך היום בבית התינוקות, לשם משחק, טיפול וייצוב הקשר הרגשי. תפקידה של המטפלת, בנוסף לטיפול בתינוקות, היה להעניק לאם, בעיקר לזו הצעירה חסרת הנסיון, תחושה של ביטחון ולהגן על התינוק מפני הפרעות בהתפתחותו.
 
אנשי החינוך המשותף האמינו כי {{ציטוטון|הסדרים בבית היונקים (וחצרו) וציודו, הצעצועים המוגשים לילד בהתאם להתפתחותו. כל אלה עושים את סביבת חייהם של התינוקות רב-גונית ועשירת-גירויים, מזינים את חושיהם ומונעים את סכנת השיעמום, ההתעסקות האוטו-ארוטית והרעבון לחוויות רגשיות}} {{הערה|1=גולן 1964:516}}.
 
בשנתם השנייה עברו הילדים לפעוטון. בכל פעוטון היו כ-6 ילדים ולהם מטפלת קבועה. הפעוטון היה אמור להעניק לילדים טיפול אישי מסור.
שורה 64:
בקיבוצי השומר הצעיר המסגרת החדשה הזו נקראה ה[[מוסד חינוכי (בקיבוצי השומר הצעיר)|מוסד החינוכי]]. בעוד חברת הילדים הייתה מקומית, של הקיבוץ היחיד, חברת הנעורים הייתה בדרך כלל אזורית. המוסד החינוכי היה צמוד לאחד הקיבוצים ובני הנוער מהקיבוצים השותפים היו מוסעים אליו. ההסעות לא היו מתקיימות מדי יום, וכך היו בני הנוער נשארים ב[[פנימייה]] במשך כמה ימים בשבוע.
 
קיבוצי ה[[הקיבוץ המאוחד |קיבוץ המאוחד]] השתדלו לקיים בית ספר מקומי גם בגיל הנעורים {{הערה|1={{אנשים ישראל||הלינה המשותפת|7804}}}}. בני הנוער במאוחד עבדו מגיל 15 עם המבוגרים, אכלו בחדר האוכל של הקיבוץ והיו שייכים ל[[חטיבת בני הקיבוץ]]. בקיבוץ הארצי בני הנוער אכלו בחדר האוכל של המוסד החינוכי.
 
אנשי החינוך המשותף האמינו כי במיוחד בגילים אלה תופסת הקבוצה החינוכית מקום מרכזי בחיי חניכיה. שם הם מבררים את בעיותיהם החברתיות והאישיות וכך היא משמשת בית-יוצר לחינוך אופיים ולביסוס השקפת עולמם.
שורה 71:
 
==חינוך, הוראה וחיי חברה ==
אנשי החינוך הקיבוצי, שהעניקו דפוסי חיים זהים לבני ולבנות הקיבוץ והדגישו את חשיבות דעת הקהל משחר ה[[ילדות]], ציינו בסיפוק את העובדה שה[[אינדיבידואליות]] אינה מתטשטשת בחינוך המשותף; הם החשיבו מאוד את היצירה ה[[אמנות]]ית ([[כתיבה]], [[ציור]], [[נגינה]]), ניהול יומנים ו[[קריאה|קריאת]] ספרים {{הערה|1=גולן, 1964:517}}.
 
הישימות החברתית של הלמידה נחשבה יותר מהידיעה לשמה. מאמץ, התנהגות מוסרית, תרומה חברתית נחשבו במידה שווה כמו הישגים בלמידה.
הדרכה ב[[תנועת נוער|תנועת הנוער]] גם היא נחשבה באותה מידה.
 
לא הייתה הפרדה בין ה[[חינוך]] ל[[הוראה]] בקיבוץ ושני אלה היו באחריות צוות המחנכים. למרות שהחינוך היה בלתי סלקטיבי וכל הילדים זכו לחינוך שווה, לא הייתה דרישה לשוויון בין התלמידים, מחמת ההבדלים האינדיבידואליים בין ילדים בני אותו גיל. חברת הילדים לא נחשבה הומוגנית, אלא "אורגניזם חי המורכב מיחידים הזקוקים לתשומת-לב מתאימה" {{הערה|1=גולן, 1964:518}}.
 
===שיטת הנושאים===
שורה 137:
* ה[[הפרטה]] שחלה ברבים מהקיבוצים
* ה[[השכלה גבוהה|השכלה הגבוהה]], הירידה בדומיננטיות של ה[[חקלאות]]
תהליכים אלה גרמו ל[[קולקטיביזם]] להפסיד לטובת האינדיבידואליזם {{הערה|1=דר, 1998:143}}.
 
==ביקורת על החינוך המשותף==