רגליים לדבר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (עמו)
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
בהלכה, המילים '''רגליים לדבר''' הםהוא ביטוי שנתנו [[חז"ל]] ב[[הלכה]] ל[[אומדנא]] המתבססת [[צירוף מקרים|על צירוף שני מקרים]] שנראה כי יש קשר ביניהם והם עשויים ככל הנראהועשויים להורות על מעשה מסוים או על תופעה מסוימת.
==דוגמאות==
*בהלכות איסור והיתר: על פי ההלכה, קיים כלל כי "[[אין דבר שבערווה פחות משניים]]", כלומר לא ניתן להתיר או לאסור אשה אלא על סמך עדותם של שני עדים. לעומת זאת, קובעת התורה כי אשה שבעלה התרה בה "אל [[ייחוד|תסתרי]] עם פלוני" (פעולה הנקרתא "קינוי") ונתייחדה עמו ("סתירה") היא נאסרת על בעלה לא רק מספק שמא זינתהזנתה עמו, אלא עשו [[ספק כוודאי|ספק זה כוודאי]] לכל דבר. ההסבר לכך הוא ש[[רגליים לדבר]] שזינתה עם ה[[נואף]] שעמו נסתתרה, שהרי הבעל ביקש והזהיר אותה לא להתייחד עמו ומשנתייחדה עמו למרות זאת נראה כי אכן זינו יחד{{הערה|{{בבלי|נידה|ג|א}}.}}.
 
*בהלכות [[טומאה וטהרה]]: "שכונת קברות" הוא מושג הלכתי, החל על כל מקום שבו נמצאו שלושה מתים במרחק של בין ארבע לשמונה אמות. ב[[מסכת אהלות]]{{הערה|{{משנה|אהלות|טז}}}} נפסק, דרך הבדיקה של המוצא מת. כאשר אדם מת, עליו לקחת רק את גופו ואת עפר תבוסתו, בו נספגת הליחה שבגופו, - כל העפר התיחוח שמתחתיו, בנוסף לשלושה טפחים שאותם הוא חופר מתחת לעפר התיחוח. אך אם מצא שלושה מתים, ובין מת לשני יש מרחק של בין ארבע לשמונה אמות, יש להניח כי ככל הנראה במקום זה הייתה מערת קבורה, הנקראת בלשון חז"ל "שכונת קברות". במקרה כזה, קובעת המשנה כי יש לבצע '''בדיקת עשרים אמה''' מכל צדדי המת לבדוק אם אין מת נוסף. אם מצא מת נוסף, המצב חמור יותר: שכן, למרות שאכן ייתכן שהמת שייך לאותה מערה שנקבר הראשון, (שהרי לשם כך מתבצעת הבדיקה, כדי לגלות האם המערה ממשיכה עד העשרים האמות הבאות), הרי שחז"ל חששו שמא מת זה שייך למערה אחרת, חדשה, כך שמדובר בשתי מערות נפרדות.
שורה 9:
*עוד כלל ב[[הלכות]] [[טומאה וטהרה]]: "זב" הוא גבר שאברי המין שלו לקו במחלה הנקראת "זיבה", והדבר קרה מספר פעמים. על פי החוק ה[[מקרא]]י, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("[[שבעה נקיים]]"), ואז עליו [[טבילה (יהדות)|לטבול]] ב[[מעיין]] ולהקריב [[קורבן (יהדות)|קורבנות]].
 
מכיוון שטומאת זיבה חלה רק כאשר הזיבה נגרמת כתוצאת מ'''מחלה''' ודווקא בכלי הזרע ולא בחולשה כללית של הגוף וגם לא זיבה הנגרמת כתוצאה מגורם חיצוני (שאינו מחלה), לכן, אם ידוע שגופו נחלש כתוצאה מאכילה או שתייה מרובה או שאכל ושתה דברים הגורמים לזרע לזוב, או שהתאמץ לסחוב דברים כבדים או שקפץ, או שהרהר מחשבות בענייני [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]] או שראה מראה של אשה יפה שמראה עשוי להשפיע על כלי הזרע, אין הוא נחשב לזב. קיימות אף דעות מקילותמקלות יותר של [[רבי יהודה]] ו[[רבי עקיבא]], רבי יהודה סובר שאף הרואה בהמה חיה או עוף מתעסקים ביחסי מין או שראה בגדים נאים צבועים של נשים ניתן לתלות בכך את הזיבה, והגדיל להקל רבי עקיבא הסובר שכל שהזב אכל או שתה משקה כל שהוא באותו יום בו ראה את הזיבה, ניתן לתלות באכילה או שתייה מועטת זו את הזיבה.
 
אם כי, כלל זה קיים רק לפני שחלה על הזב טומאת זיבה. אך משהחלו לחול עליו דיני טומאת זיבה, לאחר שראה בוודאי זיבה יום אחד, אם ראה שוב זיבה שנייה אין בודקים אם אכל או שתה הרבה, אלא [[רגליים לדבר]] שהוא חולה במחלת הזיבה וששני המקרים קשורים זה לזה{{הערה|{{משנה|זבים|ב|א}}.}}.