גלגלצ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 69:
במקביל התבצע שינוי קיצוני במבנה שעת שידור. גם לאחר השינויים שהנהיג עודד נפחי, עדיין הכילה שעת שידור בגלגלצ כמות רבה של מלל. קובלנץ דגל בתפיסה שמאזיני גלגלצ מאזינים לה בגלל המוזיקה, ומעוניינים לשמוע מוזיקה, ומוזיקה בלבד. כך הגיעו השדרנים למצב שכמעט ולא דיברו במהלך שעת שידור.
 
בעקבות השינויים בלוח המשדרים וההתערבות ההולכת וגוברת של הנהלת המערכת במבנה התוכניות, התעורר כעס רב בלב השדרנים והעורכים המוזיקליים, שאיבדו חלק גדול מהחופש שלהם בשידור. דבר זה הביא לעזיבה של חלק גדול מהשדרנים הוותיקים והחלפתם בקריינים צעירים יותר. בין הקריינים שעזבו היו [[אלי ישראלי]], [[אלכס אנסקי]], [[אורלי יניב]] ו[[רון לוינטל]]. במקום התוכניות הישנות עלו לשידור תוכניות חדשות, ביניהן "מדינה בדרך" עם אודיה בוגאי, התוכנית "נעים" עם [[לילך ברנע]] והתוכנית "הבחירות" עם [[עידו מור]]. באותה תקופה עלתה לשידור בגלגלצ תוכנית שחרגה מהקו הקבוע שנבחר לתחנה על ידי אלדדקובלנץ, ועסקה בסוג מוזיקה שעד לאותה תקופה נשארה למעשה כגטו עבור התחנה בפרט והרדיו הישראלי בכלל. מדי ליל חמישי בחצות שודרה התוכנית "עסק שחור" עם [[אייל פרידמן|קוואמי דה-לה פוקס]] ו[[לירון תאני]], ששילבה קטעי [[הומור]] ו[[סאטירה]] עם [[מוזיקה שחורה]] ([[ראפ]], [[R&B]] ו[[היפ-הופ]]).
 
המוזיקה השחורה זכתה לפופולריות עצומה בעיקר בקרב המאזינים הצעירים של גלגלצ. עקב ההצלחה התרבו השמעות של המוזיקה השחורה בשידורי גלגלצ ושאר תחנות הרדיו בארץ בכל שעות היממה. בתחילת [[1997]] הראו הסקרים שהשינויים שהונהגו היו מוצלחים וכי גלגלצ הפכה להיות התחנה המואזנת ביותר עד גיל 35.