ג'עפר א-צאדק – הבדלי גרסאות

}}

'''גַ'עַפְר אַ(ל)-צאדק אבן מֻחַמַד''' (ב[[ערבית]]: '''جعفر الصادق''') היה [[האימאם השיעי]] השישי, בראיית [[התריסריים]]. הוא היה תאולוג ומהמשפטנים הדתיים הפעילים והמשפיעים בתקופתו. פסיקותיו הדתיות מהוות את הבסיס ל[[האסכולה הג'עפרית|אסכולה הג'עפרית]], ואף הסונים מכבדים אותו בזכות תרומותיו לתאולוגיה הסונית. הוויכוח לגבי יורשו של א-צאדק הוביל לפיצול בקרב ה[[שיעה]], עם פרישת ה[[אסמאעיליה]] מ[[התריסריים]].

 

ג'עפר אבן מוחמד נולד ב-[[20 באפריל]] [[702]], ב[[אל-מדינה|מדינה]]. הוא בנו של [[האימאם השיעי]] החמישי, [[מוחמד אל-באקר]]; בדומה לשאר האימאמים השיעים, הוא צאצא של [[מוחמד]] דרך בתו [[פאטמה]]. אמו של ג'עפר, פארוא בנת אל-קאסם הייתה נינתו של [[אבו בכר]], ה[[ח'ליף]] הראשון.

 

ג'עפר התמחה במדעים אסלאמים, בכלל זה ב[[חדית']] וב[[קוראן]], ובמדעי הטבע, כמו [[מתמטיקה]], [[פילוסופיה]], [[אסטרונומיה]]{{הערה|1=מקורות שיעיים קובעים, כי כשג'עפר היה בן 11 הוכיח בפני כיתת תלמידים כי [[כדור הארץ]] אינו שטוח. ראו ב[http://www.al-islam.org/kaaba14/9.htm ביוגרפיה השיעית הזו].}}, [[אלכימיה]] ועוד. האלכימאי המוסלמי הנודע ביותר, אבו מוסא ג'אבר אבן היאן, היה מתלמידיו של ג'עפר. א-צאדק היה ידוע בגישתו ה[[ליברליזם|ליברלית]] בנוגע ללמידה, ושמח להתדיין עם חוקרים בעלי אמונות ודעות שונות.

<br />

מלבד למדנותו, מייחסים השיעים לאימאם א-צאדק תכונות חיוביות אחרות כמו נדיבות{{הערה|1=כך למשל, מספרת מסורת שיעית על מקרה בו עולה רגל למסגד הנביא [[מוחמד]] במדינה נרדם, וכשהתעורר ראה כי ארנקו נעלם. עולה הרגל ראה את המתפלל היחיד בחדר - האימאם ג'עפר, והאשים אותו בגניבה. ג'עפר שאל מה היה הסכום בארנק, ולאחר מכן הזמין את המאמין לביתו, ונתן לו את הכסף. מאוחר יותר, עולה הרגל מצא את הארנק שאיבד בכליו, וחזר לאימאם, התנצל וביקש כי יקח את הכסף בחזרה. ג'עפר ענה כי לא יקח בחזרה את מה שנתן, אך אם הוא מרגיש אשם על מה שקרה, הוא מוזמן לתרום את הכסף ל[[זכאת]], כפי שעשה המבקר במדינה. ראו [http://www.al-islam.org/kaaba14/9.htm בביוגרפיה האוהדת הזו]}}, הכנסת אורחים, מתן לעניים בסתר, סלחנות, סבלנות ואומץ.

 

ג'עפר א-צאדק חי בתקופה לא שקטה, בה בוצעו מספר ניסיונות לחולל הפיכה נגד שלטונם המתערער של [[בית אומיה|האומיים]]. השיעים נחשבו למרדנים והיוו סכנה ליציבות שלטון ה[[ח'ליף|ח'ליפים]] הסונים, ועל כן נרדפו על ידי המשטר. זמן קצר לאחר מות אביו של ג'עפר, [[מוחמד אל-באקר]], דודו של ג'עפר [[זייד אבן עלי]] ניסה למרוד נגד האומיים. ג'עפר לא לקח חלק במרידה, אולם רבים מקרובי משפחתו נהרגו על ידי השלטונות, ובכלל זה דודו, ואחרים נענשו. לבסוף, הצליחו ה[[בית עבאס|עבאסים]] להפיל את שלטונו של בית אומיה ב-[[750]], כאשר היה ג'עפר בן 48.

 

מספר קבוצות מורדות ניסו לשכנע את ג'עפר לתמוך בהם, אולם הוא התחמק מבקשותיהם, ולא ניסה למרוד בעצמו. לטענת מקורות שיעיים, הוא שרף את מכתביהם אל הפונים אליו, שהבטיחו לו את ה[[ח'ליפה|ח'ליפות]]. יש הטוענים, כי שתיקתו הזהירה של ג'עפר לגבי עמדותיו האמיתיות ביססה את ה"[[תקיה]]" (הסתרת אמונותיך והטעיית האויב בעת רדיפה) כדוקטרינה שיעית. על פי השקפת השיעים, העמימות שנקט, והתמקדותם של האומיים באיומים אחרים בשל כך, אפשרה לג'עפר להמשיך לבסס את מעמדו כמשפטן מוביל, ולארגן בתי ספר להפצת מסר האסלאם השיעי.

 

השליטים העבאסים החדשים, שטענו לשלטון על המוסלמים בשל היותם קרובי משפחה מוחמד דרך דודו עבאס, התייחסו בחשדנות לג'עפר, שרבים החשיבוהו כזכאי יותר לח'ליפות. מעקב צמוד הושם עליו ועל תומכיו, והוא נעצר לעתים קרובות כדי לנתק את קשריו עם הקהילה השיעית. העבאסים חזרו לרדוף את הקהילה השיעית, ורבים מצאצאיו של [[חסן אבן עלי]] נרצחו בידי המשטר בשיטות שונות.

 

ג'עפר מת ב-[[4 בדצמבר]] [[765]]. השיעים טוענים כי הורעל (רעל הוחדר ל[[ענבים]] שאכל) בהוראת הח'ליף ה[[בית עבאס|עבאסי]] השני, [[אל מנצור]], וכך הפך ל"[[שהיד]]", בדומה לשאר האימאים השיעים. הוא נקבר במדינה, בבית הקברות המפורסם של ג'נת אל-בקי, בו קבורים עוד מספר מוסלמים משפיעים.

 

 

==קישורים חיצוניים==

{{מיזמים|ויקיציטוט=ג'עפר א-צאדק}}

 

<References/>