הנסיך – הבדלי גרסאות

*פרק 2 - נסיכויותמונארכיות המועברותותיקות (ששליטיהן קיבלו את השלטון בירושה).

*פרק 4 - ניתוח דוגמה היסטורית: שלטונם של יורשי [[אלכסנדר הגדול]] לעומתלאחר שלטון[[כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול|כיבוש פרס]]. מקיאוולי משווה את אופי האימפריה הפרסית לשלטון ה[[סולטאן]] הטורקי, ומציב כדוגמה נגדית את ממלכת ו[[מלךצרפת]] צרפת.

*פרק 5 - כיצד לשלוט באזורבערים כבוששנכבשו שהיהלאחר עצמאי בעברשהיו עצמאיות.

*פרק 6 - כיצד לשלוט ולנהל מדינה חדשהכאשר שנוצרההשליט כתוצאהעצמו מכיבושחדש בתפקידו. מקיאוולי משתמש ב[[משה]],או כאשר[[כורש]], השליט[[רמוס עצמוורומולוס|רומולוס]] חדשו[[תסאוס]] בתפקידוכדוגמאות היסטוריות.

*פרק 12 ופרק 13 - סקירת הסוגים השונים של ה[[צבא]]ות. עממי, [[שכיר חרב|שכירי חרב]], [[חיל עזר|חילות עזר]], מעורב. דפוסי הפעולה והמסירות שלהם לשליט, יתרונות וחסרונות ומניעי הנאמנות שלהם.

*פרק 14 - חשיבות השליטה בצבא, באמנות המלחמה, ובהיסטוריה הצבאית.

::לטענת מקיאוולי ככלל מוטב לשליט שיחשב כנדיב, אך יחד עם זאת נדיבות שאינה ידועה בציבור פוגעת בשליט כיוון שהיא לא מונעת את הגזרות הכלכליות. זאת משום ששליט שינסה לנהוג כנדיב יחלק את כספו עד שלבסוף לא תהייה לו כל ברירה אלא להכביד את נטל המס על העם ובכך יאבד כל כבוד כלפיו מצד העם. כך, בגלל נדיבותו של השליט שסייעה למעטים ופגעה ברבים, קופתו ריקה, והוא הופך לפגיע בכל משבר מדיני שעלול להתרחש. מכיוון שהשליט מודע למצבו המעורער הוא מיד פונה לגיוס עוד כספים בדרך של [[מס]] או [[שוד|גזלה]] ובכך מקבל מוניטין של גזלן. מקיאוולי ממליץ שלא להיות נדיב בכספם של אזרחךאזרחיך הנאמנים, אך כאשר השליט יוצא למלחמה עליו להיות נדיב כלפי צבאו במשאבים שנפלו בחיקו במלחמה- כך על השליט לעודד לקחת [[שלל]], [[סחיטה]] ושיעבוד של משאבי האויב למען חיילךחייליך.

{{ציטוט| תוכן= אין שום דבר שמבזבז במהירות כה רבה כמו נדיבות, אפילו בזמן שאתה מממש את הנדיבות אתה מאבד את הכוח להיות נדיב ובכך הופך גם לעני וגם למבוזה, לחלופין, על מנת להימנע מעוני אתה הופך לדורסני ושנוא. נסיך צריך לשמור על עצמו, מעל לכל הדברים, מפני הבוז ושנאה ונדיבות מובילה אותך לשניהם. |מרכאות=כן}}

::כדוגמה מציוןמצוין האפיפיור [[יוליוס השני]] שלא היה בעל מוניטין של נדבן בעת שלטונו, אך כאשר הוא נאלץ לצאת למלחמה נגד מלך צרפת הוא לא נאלץ לגבות מס מיוחד בזכות חסכנותו בעת השלום וניצול משאבי האויב.

*פרק 18 - על חשיבות השליטה באמצעות שילוב של יושר וערמומיות. פרק זה מסמל במיוחד את החלק המוכר ביותר במשנתו של מקיאוולי, שזכה לכינוי "מקיאווליזם".

*פרק 20 - חשיבותם של ה[[מבצר]]ים ודרכי הגנה אחרות לשמירת השלטון.

::על פי מקיאוולי ל[[מזל]] (פורטונה) יש השפעה גדולה אך לא מוחלטת על הצלחתו של הנסיך. פרט למזל תלוי גורלו של הנסיך גם בתעוזה, תכנון מוקדם ותזמון נכון לרוח הזמן. נסיך יכול להיות מנצח יום אחד ומובס ביום שמחרתהמחרת למרות שלא שינה מאומה מאופיו ומנהגיו אלא רק משום שאלת המזל שינתה את יחסה כלפיו. כך נסיך אשר תלוי כולו במזל יובס כשמזלו יתהפך,. בכך רומז מקיאוולי לצ'זארה בורג'ה, שהיה כוח עולה באיטליה עד שמזלו אזל, אביו האפיפיור ניפטרנפטר והוא הפסיד את כל נכסיו. לעתים נסיבות משתנות מחייבות את הנסיך לפעול בדרכים שונות מאלו שהיו משתלמות בעבר, כך אםואם ישנה את דרכיו יוסף המזל הטוב ללוות אותו, אלא שמעטים המנהיגים המסוגלים לשנות את דרכיהם ולאמץ אופן פעולה אחר. מקיאוולי מסיים את הפרק בקביעה הבאה:

{{ציטוט| תוכן=דעתי לדעתיהיא כי מוטב להיות הרפתקן על פנימאשר זהיר, כיוון שאלת המזל ([[פורטונה]]) היא אישה, ואם אתה מבקש להכניע אותה עליך להכות אותה ולהתעלל בה,. ניראהניכר כי היא מאפשרת לעצמה להישלט על ידי ההרפתקנים ולא על ידי קרי המזג. היא לפיכך תמיד כמו אישה - אוהבת גברים צעירים כיוון שהם שולטיםפחות בהזהירים, בפחותיותר זהירותאלימים וביותרונועזים, ושולטים בה אלימותבאומץ ונועזותלב. |מרכאות=כן}}

*פרק 26 - קריאה לשחרור [[איטליה]] הכבושה בידי כוחות זרים , וכינון שלטון איטלקי.{{ש}}

::הפרק האחרון בחיבור שונה מכל הפרקים הקודמים כיוון שהוא אינו דן במצב המצוי אלא במצב הרצוי - איחוד איטליה. לפי מיקאוולימקיאוולי, איטליה בהווהשל זמנו היא ארץ שסועה ומשועבדת, מלכישמלכי ספרד וצרפת משתמשים בה כזירה להתגוששות בניהםביניהם ומותירים בה חורבן. למרות כישלונו של צ'זרה בורז'ה לאחד את איטליה, עדיןעדיין הממתינהממתינה איטליה לגואל תחתיו יתאחדו כל הכוחות האיטלקיים. מקיאוולי ממליץ למשפחת מדיצ'י לשמש הכוח המאחד של איטליה בזכות כוחה הכלכלי, הצבאי והדתי. מיקאוולימקיאוולי מבקש להבטיח לבני [[מדיצ'י]] שכשישתלטושכשאשר ישתלטו על איטליה יוכלו לחוקק בה חוקים מתאימים לקיומה של איטליה עצמאית כך שלא תשוב ותתפורר לצבר נסיכויות. חוקים אלו יהפכו את בני מדיצ'י לאהובים בכל שכבות החברה. מקיאוולי מוסיף כי מנהיגי העבר הגדולים שאיחדו את עמם המפולג בזכות כושר מנהיגותם כמו [[משה רבנו]], [[כורש]] ו[[תזאוסתסאוס]], אינם עולים ביכולתם על בני מדיצ'י אם אלו יעזרויאזרו אומץ לאחד את איטליה. ההבנהניתן כילראות המסהפרק כולהזה מיועדתכמתן לשמש"מטרה מדריךראויה" למשפחתלחיבור מידיצ'י בדרכה לאחד את איטליה מאירה באור שונה את החיבור. החיבור אינו אוסף עצות שנועדו לסייע לכל שליט אופורטוניסט ואנוכי אלא העצות שנועדו להביא למטרה ראוייהכולו - איחודה של איטליה ושחרורה מעול הזרים.