פרויקט שיקום שכונות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
אין תקציר עריכה
שורה 10:
==תולדות הפרויקט==
 
באוקטובר 1977 החליטה הממשלה על מאמץ לפתרון מצוקת הדיור בישראל תוך חמש שנים, והנחתה את משרד השיכון להכין תוכנית מפורטת לביצוע. עלות המיזם הוערכה ב1.2 מילארד דולרים, חלק מהסכום מתרומות יהודים בחו"ל{{הערה|שם=ביטון|[http://knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02401.pdf פרויקט שיקום שכונות - תמונת מצב], מרכז ההמחקר ומידע בכנסת, נובמבר 2009}} באותו חודש פרסם משרד השיכון תוכנית לשיקום 160 שכונות, כולל שתי שכונות עם אחוז גבוה של אוכלוסייה ערבית. התוכנית שמה דגש על בנייה ושיקום, אך כללה גם תוכניות חינוכיות וחברתיות. התוכנית הראשונית כללה גם תוכניות לפינוי שכונות והעברת תושביהם{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=Bf0QBVeUtEcC Frederick A. Lazin, '''Politics and Policy Implementation ''', SUNY Press, 1994], page 20‏}}.
עם הצטרפות [[יגאל ידין]] לממשלה ב-[[24 באוקטובר]] 1977, הועמד ידין בראשות הפרויקט. במשך כשנה נערכו דיונים לגבי דרך ניהול הפרויקט. בין השאר נערכו דיונים בין ידין לבין הסוכנות היהודית על חלקה בפרויקט. בדצמבר 1978 הגיעו ידין ו[[ג'רלד הופברגר]], האחראי על התוכנית מטעם הסוכנות היהודית, להסכם על פיו חולק ניהול וביצוע הפרויקט בין הממשלה ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]]. על פי ההסכם, ועדה משותפת של הממשלה והסוכנות היהודית תפתח ותאשר את תוכניות שיקום השכונות. בינואר 1979 החליטה הממשלה לאשר את התוכנית של הפרויקט, ברוב של 6 נגד 4 וארבעה נמנעים. המתנגדים היו [[יוסף בורג]], [[אריאל שרון]], [[דוד לוי]] ו[[חיים לנדאו]] אשר שללו את החלק המרכזי שניתן לסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=Bf0QBVeUtEcC Frederick A. Lazin, '''Politics and Policy Implementation ''', SUNY Press, 1994], page 25‏}}.
 
עם הצטרפות [[יגאל ידין]] לממשלה ב-[[24 באוקטובר]] 1977, הועמד ידין בראשות הפרויקט. במשך כשנה נערכו דיונים לגבי דרך ניהול הפרויקט. בין השאר נערכו דיונים בין ידין לבין הסוכנות היהודית על חלקה בפרויקט. בדצמבר 1978 הגיעו ידין ו[[ג'רלד הופברגר]], האחראי על התוכנית מטעם הסוכנות היהודית, להסכם על פיו חולק ניהול וביצוע הפרויקט בין הממשלה ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]]. על פי ההסכם, ועדה משותפת של הממשלה והסוכנות היהודית תפתח ותאשר את תוכניות שיקום השכונות. בינואר 1979 החליטה הממשלה לאשר את התוכנית של הפרויקט, ברוב של 6 נגד 4 וארבעה נמנעים. המתנגדים היו [[יוסף בורג]], [[אריאל שרון]], [[דוד לוי]] ו[[חיים לנדאו]] אשר שללו את החלק המרכזי שניתן לסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=Bf0QBVeUtEcC Frederick A. Lazin, '''Politics and Policy Implementation ''', SUNY Press, 1994], page 25‏}}.
 
על פי התוכנית של ידין שאושרה בממשלה, יעד הפרויקט היה שיפור איכות החיים וההזדמנויות של השכונות המשתתפות בפרויקט, במאמץ משולב של שיקום פיסי וחברתי. על פי התוכנית, בכל שכונה יושקעו כ-6 מיליון דולר בממוצע על פני חמש שנים. מימונו אמור היה להגיע מ[[תקציב המדינה]] ומתרומות של יהודי התפוצות. בניגוד למקובל עד אז, כל קהילה בחוץ לארץ נתבקשה לתרום כספים לשכונה אחת, איתה היא שודכה. על פי התוכנית מוקד קבלת ההחלטות יהיה מקומי, כאשר הרשות המקומית תנהל תהליך קבלת החלטות של התושבים עצמם, עם שיתוף של הקהילה התורמת מחוץ לארץ, ותעביר את ההחלטות לביצוע על ידי זרועות קיימים של משרדי הממשלה. לתוכנית היו שלושה חלקים: שיקום מבנים ותשתיות, בניית מבני ציבור חינוכיים וחברתיים ושירותים חברתיים בתחומי חינוך, הכשרה מקצועית, בריאות ורווחה{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=Bf0QBVeUtEcC Frederick A. Lazin, '''Politics and Policy Implementation ''', SUNY Press, 1994], page 26‏}}.