טון (בלשנות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''טון''' הנוהוא תכונה [[פונמה|פונמית]] המצויה בחלק ניכר מ[[שפה טבעית|שפות]] העולם, המתבטאת בשינוי [[צליל#גובה הצליל|גובה הקול]] בעת הגיית [[מילה (בלשנות)|מלים]] מסוימות כדי ליצור הבחנה בין מלים. שפות המשתמשות בטונים מכונות [[שפות טונאליות]]. לפי הערכות, לפחות מחצית משפות העולם הנןהן טונאליות. השפות הטונאליות הנפוצות ביותר הן ממשפחת ה[[שפות סינו-טיבטיות|שפות הסינו-טיבטיות]].
 
שפה טונאלית כוללת מספר טונים, כלומר מספר מסוים של הבחנות בין [[תדירות|תדירויות]]-[[צליל]]. מערכת פשוטה של טונים תכלול הבחנה בין טון גבוה, טון נמוך וטון נייטרלי. ההבחנה ביניהם היא יחסית, כלומר ייתכן שהטון הגבוה אצל [[גבר]] יהיה זהה לטון הנמוך אצל [[אישה]], אולם הוא יזוהה כטון גבוה בהשוואה לטון הנמוך בדיבורו של אותו גבר. מערכות טונאליות מורכבות יותר כוללות הבחנות דקות יותר, למשל חמש רמות של גובה צליל במקום שלוש, או "טונים מעורבים" (contours), למשל טון המתחיל גבוה והופך נמוך.
 
הטון נשמע בעיקר תוך הגיית [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]] או [[עיצור הברתי]], אולם למעשה היחידה הנושאת את הטון (Tone Bearing Unit) הנה ה[[הברה]] כולה, ולפעמים אף יחידות [[פונולוגיה|פונולוגיות]] גדולות יותר. בחלק ניכר מהשפות הטונאליות רוב המלים הן בנות הברה אחת, כך שהטון הנוהוא רכיב קריטי להבחנה בין המלים.
 
ה[[אלפבית פונטי בינלאומי|אלפבית הפונטי הבינלאומי]] (IPA) מסמן טונים באמצעות [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקריטיים]] על גבי סימני התנועות. חלק מסימני הטונים זהים לסימני ה[[הטעמה]]. כיוון שבשפות טונאליות ההטעמה אינה משמעותית, הזהות בין הסימנים אינה מפריעה, אולם יש לדעת מראש מהו אופי השפה כדי לדעת איך לפרש את הסימנים הדיאקריטיים.
שורה 13:
שפות טונאליות נפוצות מאוד במזרח אסיה וכוללות בין היתר את ה[[שפות סיניות|שפות הסיניות]] (ארבעה עד תשעה טונים), וייטנאמית (ששה טונים), [[תאית (שפה)|תאית]] ו[[לאוטית]] (ארבעה טונים), [[בורמזית]] (שלושה טונים), ניבים שונים של [[טיבטית]] ושפות מיעוטים רבות.
 
בכמה שפות סקנדינביות יש שימוש מוגבל בטונים. כך לדוגמה ב[[נורבגית]] המלה bære ("לשאת") נהגית כמלה bæret ("התות"), וההבדל היחיד ביניהן הנוהוא הטון השונה. על כל פנים, [[זוג מזערי|צמדי מלים]] כאלה הם נדירים.
 
יש להבחין בין טון לבין [[אינטונציה (בלשנות)|אינטונציה]]. גם אינטונציה נוצרת בשינוי של גובה הקול, אך היא תכונה של ה[[משפט (בלשנות)|משפט]] כולו, והיא יוצרת הבחנה בין סוגים שונים של משפטים, ולא בין מלים. בשפות טונאליות רבות אין אינטונציה מיוחדת לסימון משפטי שאלה, אולי משום שהגיית הטונים מתנגשת לעתים קרובות עם האינטונציה. לעומת זאת, בשפות שאינן טונאליות נעשה שימוש נרחב באינטונציה. למשל, ב[[עברית ישראלית]] וב[[רוסית]] ההבחנה בין [[משפט חיווי]] לבין [[שאלה]] נעשית באמצעות אינטונציה, אולם המלים עצמן אינן משתנות עקב השינוי בגובה הקול.
שורה 20:
 
==דוגמה==
בשפות טונאליות, בהן הטון הנוהוא [[תכונית מבחינה]], שינוי הטון גורר שינוי משמעות. להלן 5 צורות למלה '''ma''' ב[[מנדרינית]], כל פעם בטון אחר ובמשמעות שונה:
*mā (טון גבוה ארוך) = "אמא"
*má (טון עולה) = "מריחואנה"