הבדלים בין גרסאות בדף "אלברכט דירר"

נוספו 130 בתים ,  לפני 5 שנים
מ
קישורים פנימיים, בקשת הבהרה
(ונ)
מ (קישורים פנימיים, בקשת הבהרה)
 
==חייו==
דירר נולד ב[[נירנברג]] וחי בה את מרבית חייו. אביו, שהיגר מ[[הונגריה]] במחצית [[המאה ה-15]], היה [[צורף]]. אמו הייתה בת המקום, ואלברכט היה השלישי מ-18 ילדיהם. אביו בחר שם משפחה שיזכיר לו את כפר הולדתו אייטוש שבאזור גיולה על גבול רומניה של היום (ב[[הונגרית]] "אייטו" זו [[דלת]], וכך גם דיר או טיר בגרמנית).
 
ציורו הראשון שנשמר היה [[דיוקן עצמי]] שאותו צייר כבר בגיל 13. דירר למד בבית הספר הלאטיני סנט לורנץ בנירנברג, ובמקביל למד צורפות כשוליה אצל אביו. בגיל 15, התקבל כשוליה אצל מיכאל וולגמוט, הצייר הנודע ביותר בנירנברג, שצייר בסגנון גותי מאוחר, ועסק גם בהדפסי עץ לעיטור העיתון "נירנברג כרוניקל" (בתקופת הרנסאנס, הייתה גרמניה מרכז [[דפוס]] והוצאה לאור). דירר למד ממנו ציור כשלוש שנים, וכן את טכניקת הדפס העץ וריקוע הנחושת.
 
'''נסיעתו הראשונה - לערי ה[[ריין]] העליון:''' ב-[[1492]] נסע ל[[בזל]] ול[[שטרסבורג]], כחלק מה-Wanderjahre (נסיעה שהייתה נהוגה על-מנת להצטרף ל[[גילדה|גילדת]] הציירים), שם למד והתאמן בריקועי מתכת, בטכניקות תכנון וייצור של מכשירים להדפסי עץ, ועסק לפרנסתו גם בעיטור ספרים ועיתונים.
 
ב-[[1494]] חזר לנירנברג ונישא לאגנס פריי, בתו של מכונאי וסוחר מכשירים מנירנברג, בשידוך שהכינו לו הוריו במהלך נסיעתו. נישואים אלה איפשרו לדירר להנות מרווחה כלכלית יחסית וממעמד חברתי. יחסיו עם אשתו אינם ברורים, ולזוג לא היו ילדים.
 
בסתיו 1494 יצא, ללא אשתו, ל'''מסעו הראשון ב[[איטליה]]''', ושהה בה כחצי שנה, בעיקר ב{{ו|ונציה}}. במסעו זה למד את הטכניקה והפילוסופיה של [[הרנסאנס האיטלקי]], ואת יסודות הפרספקטיבה כפי שנתפסה על ידי ציירים איטלקים כמנטגנה, אנטוניו פולאיולו, לורנצו די קרדי ואחרים.
 
באביב [[1495]] חזר לנירנברג, פתח סטודיו משלו, ובעשר השנים הבאות יצר בה רבות מיצירותיו הנודעות.
 
האמן הוונציאני יאקופו דה ברבארי, אותו פגש במהלך שהותו בוונציה, הגיע לנירנברג ב-[[1500]], והשפיע על דירר בתפישה מתקדמת יותר בכל מה שקשור ל[[פרספקטיבה]], [[אנטומיה]], ו[[פרופורציה|פרופורציות]], מה שהמריץ את דירר להמשיך ולחקור נושאים אלה בעצמו. הוא החל סדרה של עבודות ניסיוניות על פרופורציות אנושיות, ויצר את הדפס העץ "אדם וחוה" ב-[[1504]], בו ניכרת הבנתו המעמיקה את המשטחים והפרופורציות בגוף האדם.
 
ב-[[1505]] יצא ל'''מסעו השני באיטליה''' ושהה בה כשנתיים. בתקופה זו פגש בוונציה את [[ג'ובאני בליני]] ואמנים אחרים, והתמקד בציורי צבע, בעיקר על בדי פשתן. באותה עת תחריטי העץ וריקועי הנחושת של דירר כבר נהיו פופולריים למדי, ורבים מהם הועתקו. בזמן שהותו בוונציה קיבל דירר תרומה כספית נכבדה מהקהילה הגרמנית בוונציה על ציורו "משתה זרי השושנים" בכנסיית סנט ברתולומיאו (בהמשך נרכש הציור על ידי הקיסר [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|רודולף השני]] ונלקח ל[[פראג]]).
 
ב-[[1507]] חזר דירר לנירנברג ושהה בה עד [[1520]]. שמו כצייר מחונן ורבגוני נפוץ בכל רחבי אירופה, הוא היה בידידות עם רבים מהציירים הנחשבים בתקופתו, כולל [[רפאל (צייר)|רפאל]], וצייר בשנים אלו כמה מציורי הצבע הנחשבים ביותר שלו. בתקופה זו אף ערך ניסויים בחריטה ובצריבה על משטחי מתכת ו[[אבץ]]. דירר היה צייר החצר של הקיסר [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]] וקיבל ממנו מלגה שנתית. הוא עיטר את "שער הניצחון" של הקיסר, עיטר את ספר התפילות שלו, וצייר את דיוקנו (1519) זמן קצר לפני מותו של הקיסר.
 
'''מסעו הרביעי - ארצות השפלה:''' בקיץ 1520 נודע לדירר ש[[קרל החמישי]], ממשיכו של מקסימיליאן, מגיע ל[[אאכן]] מ[[ספרד]] לטקס הכתרתו כקיסר. דירר ביקש לפגוש את הקיסר על מנת שימשיך לתמוך בו. מצויד בעבודותיו האחרונות, שאת חלקן מכר כדי לממן את נסיעתו, הגיע דירר לאאכן, ומשם המשיך לארצות השפלה. ביומן שכתב מתאר דירר בפירוט רב את מסעו, ואת קבלת הפנים החמה שלה זכה מאמנים פלמיים. הפגישה עם קרל החמישי הייתה מוצלחת, והקיסר אכן המשיך לתמוך בו כספית. בעת שהותו ב[[אנטוורפן]] שלח ידו גם בריקועי כסף וברישומי גיר ופחם.
 
ביולי [[1521]] חזר לנירנברג, אלא שאז כבר סבל ממחלה שפגעה בכושרו עד סוף ימיו. בתקופה זו לא יצר יצירות נחשבות, הן בשל מחלתו, ובעיקר מכיוון שהקדיש את מרבית זמנו לכתיבת ספרים בנושאי גאומטריה, פרספקטיבה, פרופורציות, ארכיטקטורה וביצורים. בתקופה זו שיכלל דירר גם את טכניקות ההמרה של אור ואפקטים צבעוניים לתוך המדיום של רישום ותחריט.
 
'''נטייתו לרפורמציה''': נירנברג, שהייתה מרכז הומניסטי, ומהמקומות הראשונים שקיבלו בברכה ובחום את עקרונות ה[[רפורמציה]] של [[מרטין לותר]], איפשרה לדירר את הגישה לתאולוגים ומלומדים, בכללם [[ארסמוס מרוטרדם|ארסמוס]], פיליפ מלנשטון, ויליבלד פירהיימר, שלכל אחד מהם ייחד דירר תמונת דיוקן. לבית העירייה של [[נירנברג]] הקדיש דירר שני ציורים על "ארבעת השליחים" (1526), הכוללים טקסטים של [[מרטין לותר]] המשבחים את אימוץ הלותרניזם על ידי העיר נירנברג.
 
===דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים===
דיוקן אביו מ-[[1490]], ו[http://employees.oneonta.edu/farberas/arth/Images/ARTH_214images/Durer/Durer_selfportraits/Durer_silverpoint.jpg דיוקנו העצמי כנער] מ-1494, הם מיצירותיו המוקדמות ביותר. השתמרו 13 מהדיוקנאות העצמיים שצייר לכל אורך חייו ובכל הטכניקות בהן השתמש - ציור, רישום, הדפסי עץ, ואחרות. בדיוקנאות אלה בולטת התפתחות והעצמה של ביטחונו העצמי והכרת הערך העצמית הגבוהה שלו כאמן, כשהוא להוט להבליט בהם את יצירתיותו, גאוניותו, אצילות נפשו ומעמדו הרם. בכך, היה דירר הראשון שיצר את הז'אנר של דיוקנאות עצמיים, מה שניתן היה לראות בהמשך גם ביצירתו של [[רמברנדט ואן ריין|רמברנדט]] ואחרים.
 
===יצירתו בנושאי דת===
 
===ספריו===
החל מ-[[1507]] ועד מותו כתב דירר מספר ספרים, בהם פיתח את אשר למד למונחים של גאומטריה שימושית. האחד, "מסה על קונסטרוקציות במחוגה וסרגל" הינו חיבור בגאומטריה תאורטית המכיל טיפול מדעי ראשון בנושאי פרספקטיבה. השני, "ארבעה חיבורים על פרופורציות בגוף האדם" (מהם פורסם רק הספר הראשון ב-1528, כשנה לאחר מותו{{הבהרה|כתוב שמת ב-1528, אז איך זה שנה לאחר מותו?}}). את ספרו השלישי, "על ביצורים", כתב בהקשר לחשש שרווח באותה תקופה מפני התפשטותה של [[האימפריה העות'מאנית]] גם לתוך גבולות גרמניה.
 
==השגיו הבולטים==