הבדלים בין גרסאות בדף "כימותרפיה"

אין שינוי בגודל ,  לפני 6 שנים
(Same image, better rendering (GlobalReplace v0.3))
בעקבות ממצא זה, בשנת [[1940]] נערך ניסוי על קבוצת מטופלים אשר סבלו מ[[לימפומה]] מתקדמת. לקבוצת המטופלים הוזרק חרדל חנקני - נגזרת של גז החרדל, בעקבות ההזרקה פחת באופן דרמתי מספר התאים הסרטניים בדם החולים, אך הפחתה זאת הייתה זמנית, ולאחר זמן מה חזרה המחלה. תוצאות ניסוי זה הביאו חוקרים לנסות ולחפש אחר חומרים נוספים שיהיו להם השפעה דומה כנגד הסרטן.
 
ב-[[1947]] החל [[סידני פארבר]] לטפל באופן ממוקד (כלומר מבלי לפגוע ברקמות בריאות) בגידול הפרוע של [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] ב[[רקמה|רקמות]] [[מח עצם]] המופיע ב[[לוקמיה לימפוציטית חריפה]] בילדים. החומר הראשון שהצליח להשיג שליטה ממוקדת בגידול היה [[אמינופטרין]] (Aminopterin), [[מולקולה]] המונעת קליטת [[חומצה פולית]] ולפיכך מעכבת עתאת התפתחות תאי הדם הלבנים. ביוני [[1948]] פרסם לראשונה פארבר את ניסוייו בכתב העת [[ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין]]{{הערה|[http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJM194806032382301 המאמר המקורי]}}. פארבר עמל על גיוס משאבים ותוכניות ממשלתיות לחקר הסרטן ולמציאת תרופה כימית ממוקדת לגידולים שונים.
 
ב-[[1954]] הוקם בארצות הברית CCNSC - Cance Chemotherapy National Service Center (מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן), אשר חקר את השפעתם של מאות אלפי חומרים סינתטיים ואורגניים. העקרון בבסיס מאמץ זה היה שיש לרכז מאמץ עליון למציאת תרופות ולפיכך אין צורך להבין ולחקור את מנגנון הפעולה, אלא להתרשם מה[[פנומנולוגיה]] שלה בלבד{{הערה|סידהרטא מוחרג'י, '''מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן''', [[עם עובד]] 2013, עמ' 136}}.
משתמש אלמוני