המהפכה הליברלית של 1820 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''המהפכה הליברלית''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Revolução liberal''') פרצה בעיר [[פורטו]] שב[[פורטוגל]] ב-[[24 באוגוסט]] [[1920]], נמשכה עד [[1826]] והובילה לכינונה של [[חוקה]] בפורטוגל ול[[עצמאותה של ברזיל]].
במהלך שליטת [[נפוליאון]] על [[ספרד]] - שכנתה הגדולה של פורטוגל, כאשר המלך [[פרננדו השביעי, מלך ספרד|פרננדו השביעי]] היה בגלות, ספרד אישרה ב-1812 [[החוקה הספרדית של 1812|חוקה ליברלית]]. עם שובו של המלך לספרד בוטלה החוקה והוא חזר לשלוט כ[[|מלוכה אבסולוטית|מלך אבסולוטי]] אולם התקוממות עממית במחוזות נגד האבסולוטיזם, אילצה את המלך הספרדי לחדש את ה[[מלוכה חוקתית|מלוכה החוקתית]] ב-1820. האירועים בספרד שימשו דוגמה לפורטוגזים וכך קמה קבוצה חשאית ליברלית בשם Sinédrio
<!--
המהפכה הליברלית התחילה ב[[התקוממות צבאית]] בעיר פורטו שבצפון פורטוגל בתביעה למנות מליאה פרלמנטרית שתנסח חוקה לפורטוגל, התפשטה במהירות וללא גילויי התנגדות לשאר חלקי הארץ וב-
מונתה חונטה זמנית שמטרתה לארגן בחירות לפרלמנט (ה[[קורטס (פורטוגל)]]). נבחרו כחברים בפרלמנט הראשון בפורטוגל נציגים מכל קצוות האימפריה: מברזיל, מאיי מדיירה, מהאיים האזורים, ומהטריטוריות הפורטוגזיות באפריקה ובאסיה.
הפרלמנט דרש מהמלך ז'ואאו השישי לחזור מיד לפורטוגל. לפני חזרתו, מינה המלך את בנו פדרו כעוצר על ממלכת ברזיל. צעד זה לא נשא חן בעיני חברי הפרלמנט, אשר גרסו שאכיפת הריבונות על שטחי האימפריה צריכה להתבצע משטחי פורטוגל באירופה. בנוסף, נדרש פדרו לחזור לאירופה, על מנת להמשיך בה את תהליך הכשרתו למלוכה. 65 חברי הפרלמנט הברזילאים מחו כנגד דרישה זו ובתגובה נטשו את הפרלמנט בפורטוגל וחזרו לברזיל. ב-7 בספטמבר 1822, הגיעה לידיו של פדרו בברזיל הודעה נוספת בנושא מאת הפרלמנט. הדבר הוביל אותו להכריז על עצמאותה של ברזיל ועל עצמו כקיסר הראשון שלה, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.
באותה שנה אושרה החוקה. היא נוסחה כרוחה של החוקה הצרפתית (1791), שקידשה הפרדה בין הזרוע המחוקקת, הזרוע המבצעת והזרוע השופטת, וייחסה למלך תפקיד סמלי בלבד. הגה השלטון עבר לידי פרלמנט חד-אגפי, שחבריו נבחרו בבחירות ישירות, ובידיו השליטה הבלעדית בחקיקה.
-->
| |||