המהפכה הליברלית של 1820 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''המהפכה הליברלית''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Revolução liberal''') פרצה בעיר [[פורטו]] שב[[פורטוגל]] ב-[[24 באוגוסט]] [[1920]], נמשכה עד [[1826]] והובילה לכינונה של [[חוקה]] בפורטוגל ול[[עצמאותה של ברזיל]].
במהלך שליטת [[נפוליאון]] על [[ספרד]] - שכנתה הגדולה של פורטוגל, כוחות צרפתיים פלשו 3 פעמים לשטחי פורטוגל וכתוצאה מכך החליטה חצר המלוכה לצאת ל[[ברזיל]], שם שהתה עד 1821. במהלך אותה תקופה, כאשר גם המלך [[פרננדו השביעי, מלך ספרד|פרננדו השביעי]] היה בגלות, ספרד אישרה ב-1812 [[החוקה הספרדית של 1812|חוקה ליברלית]]. עם שובו של המלך לספרד בוטלה החוקה והוא חזר לשלוט כ[[מלוכה אבסולוטית|מלך אבסולוטי]] אולם התקוממות עממית במחוזות נגד האבסולוטיזם, אילצה את המלך הספרדי לחדש את ה[[מלוכה חוקתית|מלוכה החוקתית]] ב-1820. האירועים בספרד שימשו דוגמה לפורטוגזים וכך קמה קבוצה חשאית ליברלית בשם "סנהדרין" (Sinédrio). חברי הסנהדרין היו בעלי רכוש והשכלה, אזרחים ואנשי צבא, שהושפעו מרעיונות [[הבונים החופשיים]] ומרוחות [[המהפכה הצרפתית]] והם היו בעלי השפעה על הקצונה הצעירה בחיל המצב שבצפון פורטוגל. מולם עמדו הכפריים, רובם אנאלפביתים, שמרנים ומושפעים על ידי הכמורה. המאבק שיפרוץ מאוחר יותר יתחולל בין שתי קבוצות אלו.
המהפכה הליברלית התחילה ב[[התקוממות צבאית]] בעיר פורטו שבצפון פורטוגל נגד המלוכה האבסולוטית של פורטוגל, בתביעה למנות מליאה פרלמנטרית שתנסח חוקה לפורטוגל, התפשטה במהירות וללא גילויי התנגדות לשאר חלקי הארץ, וזאת למרות ניסיון המלוכה לדכא את התנועה, וב-15 בספטמבר הצטרפה גם [[ליסבון]] למהפכה. הממשל של [[ויליאם ברספורד]] הוחלף על ידי [[חונטה]] זמנית שמטרתה הייתה לארגן בחירות לפרלמנט (ה[[קורטס (פורטוגל)]]). בקורטס שהתכנס ב-[[1 בינואר]] [[1821]] נבחרו כחברים נציגים מכל קצוות האימפריה הפורטוגזית. תומכי המהפכה נקראו '''וינטיסטים''' ('''Vintistas''').
| |||