הבדלים בין גרסאות בדף "ססיל מרגו"

הוסרו 4,886 בתים ,  לפני 5 שנים
בנוסף לוויכוח על המבנה הארגוני חשו אנשי חיל האוויר שוני תרבותי עמוק בינם לבין שאר צה"ל: רוב אנשי [[צוות אוויר|צוות האוויר]] באותו זמן היו [[מח"ל|מתנדבים מחוץ לארץ]] (שנקראו מח"ל). בניגוד לרוב המתנדבים, אלה שהגיעו לחיל האוויר לא היו יהודים, והיו רגילים להתנהגות המקובלת בחילות אוויר זרים: {{ציטוטון|בשבילם עדיין היינו אלמנט זר. השפה הרשמית שלנו הייתה אנגלית. הטייסים שלנו גרו בבתי מלון, השתכרו והרסו בארים בתל אביב, בזמן שכל האחרים ישנו בשוחות}}.{{הערה|דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.}}
 
המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר [[קרבות עשרת הימים]], באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו.{{הערה|שם=יונאי|אהוד יונאי, עמ' 45.}} היה ברור שיש צורך בצעדים עמוקים, ובעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה בן גוריון לססיל מרגו וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר.
 
מרגו הגיע לארץ ב[[12 ביולי]], ולאחר כמה שבועות הגיש לבן גוריון את המלצותיו. מרגו קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן - מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית ומבצעית. מרגו הציע דרכים לארגון פנימי של עבודת החיל ולממשק של החיל עם המטכ"ל, ודרש שהשינוי יתרחש בתוך זמן קצר. המלצותיו של מרגו הביאו להתנגדות רבה. אחד הנושאים שעליהם התנהל ויכוח חריף במיוחד היה השליטה במערך ה[[מכ"ם]] בצה"ל. באותה תקופה לא היו כלל מכשירים כאלה בישראל, אך מרגו עמד על כך שהכרחי לרכשם, ושמערך המכ"ם יהיה בשליטת חיל האוויר.
 
בן גוריון אימץ מיד את המלצותיו של מרגו. אחת ההמלצות החשובות של מרגו הייתה שחיל האוויר יהיה בפיקוד אנשי צוות אוויר ישראליים, ולא מתנדבים יהודים או לא יהודים שיחזרו בכל עת לארצותיהם. המלצה זו הייתה מקובלת גם על מתנגדיו, ובן גוריון אימץ גם אותן. בן גוריון הציע למרגו עצמו לעמוד בראש החיל, אך הוא סירב. שלושה ימים לאחר הגשת ההמלצות מונה אהרן רמז לתפקיד מפקד החיל.{{הערה|שם=חורי}}{{הערה|שם=יונאי}}
 
יר הישראלי. הוא דרש כי בראש ובראשונה יציב לעצמו חיל-האוויר יעד מרכזי אחד, עליו תתבסס התשתית שלו וארגונו מחדש של החיל. היעד הראשון במעלה, לדעתו של מרגו, היה השמדת הכוח האווירי של האויב. יעד זה מחייב בניית כוח מחץ עצמאי, מצויד בהתאם למטרתו, מאורגן כהלכה ומאויש במיטב הכוחות המקצועיים.
 
פסיקה זו של מרגו נראתה תלושה מן המציאות הקיימת. החיל כלל לא היה מאורגן כראוי אפילו כדי למנוע את הסיוע האווירי של האויב לכוחותיו היבשתיים, שלא לדבר על השמדת כוחו האווירי של האויב. למרות זאת, היה בן-גוריון בין היחידים שראו בחזונו של מרגו את המפתח לעתידו של חיל-האוויר והפעיל את השפעתו, בסופו של דבר, למסד את מעמדו של החיל כזרוע עצמאית הכפופה לרמטכ"ל ולמשרד הביטחון.
 
בתחילה הייתה עצמאותו של חיל-האוויר חלקית בלבד. בנושאים לוגיסטיים, כמו דלק, מזון ותחבורה, היה החיל קשור בטבורו לצה"ל. עם זאת, ניתנה לחיל הצעיר עצמאות בנושאי הרכש של הציוד המבצעי. חיל-האוויר קיבל סמכות נפרדת ושיקול דעת עצמאי על- פי צרכיו ועדיפויותיו. על מנת להבטיח את קבלת ההחלטות הנכונות והוצאתן לפועל במירב היעילות, תבע מרגו משמעת פנימית וארגון מחדש של הקשר עם המטה הכללי. המהפכה הייתה חייבת גם ליצור ארגון חדש של מבנה המטה ויחידות החיל, עקב העובדה כי העבודה נעשתה באי סדר אשר גרם לא פעם לאותם ליקויים חמורים שנוצרו תוך כדי הקמתו של החיל ופעולתו הראשונית. לחיל לא היו כלל פקודות קבע, טפסים ונהלים מסודרים אפילו לא לאספקת דלק לטיסות מבצעיות. חלק מן העבודה במטה נעשתה באדישות יחסית ונדמה היה כי כל תהליך הארגון המסובך הזה יסתיים רק לאחר כמה שנים טובות. אולם לססיל מרגו היו תוכניות אחרות.
 
מרגו דרש לקצר את התהליך לשבועות עד חודשים ספורים ולהפקיד בידיו של חיל- האוויר את העצמאות האופרטיבית לכשיתחדשו הקרבות עם צבאות ערב. מתנגדיו של מרגו והיו רבים כאלה, ראו כי הוא זוכה לגיבוי מלא מצד ראש הממשלה ושר הביטחון וניסו לטרפד ככל האפשר את מהלכיו והמלצותיו. דוגמה טובה למלחמת המטה במרגו ניתן למצוא בדיון על דרישתו של מרגו לצייד את חיל-האוויר במערכות מכ"ם משוכללות ובהתנגדות הגורפת לכך במטה. טענתו העיקרית של מרגו הייתה שלא יתכן כי בצבא מודרני יסתמכו הטייסים על עיניהם בלבד כדי לזהות מטוסי אוייב. למרות הוויכוחים הסוערים ואיומי הפרישה הייתה ידו של מרגו על העליונה והחל תהליך רכישת מערכות המכ"ם.
 
עובדה זו והגיבוי לו זכה מרגו מבן-גוריון הביאו להגדלת כוחו של מרגו וסמכותו בהחלטות המטה בנוגע לחיל-האוויר. במהרה קודמו טייסים ונווטים לתפקידי מטה ומרגו החל באיוש חיל-האוויר ב"צברים" ילידי הארץ. עד אז היו רבים מאנשי חיל-האוויר טייסים יהודים ולא יהודים מחו"ל. מרגו טען כי חיל-האוויר הישראלי צריך להיות מורכב מישראלים ולא מאותם מתנדבים אשר עלולים לסכן את הצבא עם ההרפתקנות שלהם. מרגו טען כי טייס ישראלי המתגורר בארץ ישראל לעולם לא יסכן את בטחון המדינה ויציב אותה בראש סדר העדיפויות שלו. בקרב זה מעטו מתנגדיו והוא מצא שותפים רבים לרעיונותיו. דוד בן גוריון אף הציע לססיל מרגו את תפקיד מפקד חיל-האוויר, אך הלה סירב.
 
מאז ארגונו מחדש של חיל-האוויר, לאחר ההפוגה השנייה, החל צה"ל בניסיון להדוף את הכוחות המצריים מהנגב. בן-גוריון דרש מחיל-האוויר להוכיח את עצמו ולהשתתף במאבק. חיל-האוויר הטיס כל יום במשך חודשיים אלפי טונות של מזון, חיילים וציוד צבאי לנגב והשתתף בצורה פעילה בהדיפת המצרים בחזרה לסיני. חיל-האוויר פעל במקצועיות ובארגון מופתי בעת המבצע וססיל מרגו הוכיח את צדקת דרכו, את חשיבותו של חיל-האוויר ואת הפוטנציאל העצום שקיים בו. את פירות עבודתו של מרגו ממשיכה מדינת ישראל לקטוף עד היום. חיל-האוויר, הפועל גם היום על בסיס הנחותיו ומושגיו של מרגו, הוא ההוכחה הטובה ביותר לחשיבות העצומה של פעולתו בימיה הראשונים של המדינה. את דפוסי הפעולה, ארגון הכוח והעקרונות המנחים, ניתן לזהות גם כיום ברבים מן הגופים בחיל-האוויר הישראלי. לאחר שכיהן בין השאר כשופט בית-המשפט העליון בדרום אפריקה, נפטר ססיל מרגו בשנת 2000.{{הערה|שם=חורי}}
 
==הערות שוליים==