ססיל מרגו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חיל האוויר הישראלי: עריכה |
←חיל האוויר הישראלי: הרחבה |
||
שורה 42:
בן גוריון אימץ מיד את המלצותיו של מרגו. אחת ההמלצות החשובות של מרגו הייתה שחיל האוויר יהיה בפיקוד אנשי צוות אוויר ישראליים, ולא מתנדבים יהודים או לא יהודים שיחזרו בכל עת לארצותיהם. המלצה זו הייתה מקובלת גם על מתנגדיו, ובן גוריון אימץ גם אותן. בן גוריון הציע למרגו עצמו לעמוד בראש החיל, אך הוא סירב. שלושה ימים לאחר הגשת ההמלצות מונה אהרן רמז לתפקיד מפקד החיל.{{הערה|שם=חורי}}{{הערה|שם=יונאי}}
המלצותיו של מרגו היו דומות בעיקרן להמלצות שהגיש אהרן רמז זמן רב לפני כןץ ואולם, רמז היה, כאמור, סמל בלבד, שהסתמך על תיאוריה; מרגו, לעומתו, היה קצין בדרגת קולונל שפיקד על יחידה גדולה בצבא מאורגן, והכיר מבפנים את ההתנהלות המעשית של חיל אוויר גדול. משום כך הייתה לו סמכות רבה, ובן גוריון יכול היה לאמץ את המלצותיו ולגבות אותו מול המתנגדים להן. המבנה שהציע מרגו היווה את הבסיס לארגון חיל האוויר ולפעילותו, למעשה עד היום.{{הערה|שם=חורי}}{{הערה|שם=יונאי}}
==קריירה משפטית==
כאמור, מרגו סירב להצעתו של בן גוריון לקבל דרגת [[אלוף]] ולהתמנות ל[[מפקד חיל האוויר הישראלי]]. הוא העדיף לשוב לארצו ולחזור לקריירה המשפטית שלו, אם כי נותר תומך נאמן של ישראל וביקר בארץ ובבסיסי חיל האוויר פעמים רבות.
ב[[1971]] התמנה מרגו ל[[שופט]] ב[[בית המשפט העליון של דרום אפריקה]]. אחת מפסיקותיו הראשונות, בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], הייתה צו דחוף נגד [[משטרת דרום אפריקה]], שנועד להגן על עציר הודי שהיה פעיל נגד משטר ה[[אפרטהייד]].
כעורך דין ומאוחר יותר כשופט נודע מרגו, בין השאר, בתרומתו לחקירת [[אסון תעופה|אסונות תעופה]]. הוא מונה לחקירת כמה אסונות מפורסמים, ובהם התרסקות המטוס שבה נהרג [[מזכ"ל האו"ם]] [[דאג המרשלד]], ב[[18 בספטמבר]] [[1961]]; אסון התעופה שבו נהרג סמורה מאשל, נשיא [[מוזמביק]], ב[[19 באוקטובר]] [[1986]]; ועוד.
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] חשדות כנגד מרגו כאילו היטה חלק מן החקירות כדי להסתיר פשעים של [[ממשלת דרום אפריקה]], בתקופת משטר האפרטהייד. גראסה מאשל, אלמנתו של סמורה מאשל (ומאוחר יותר אשתו של [[נלסון מנדלה]]) טענה שהחקירה אותה ניהל מרגו נועדה להסתיר את האמת על ההתרסקות, שהייתה - לדבריה - תוצאה של פעילות לא חוקית של הממשלה. זאת, למרות שהחקירה היתה רב לאומית והשתתפו בה מומחים מכמה מדינות, בהן [[בריטניה]], [[ארצות הברית]] ו[[יפן]]. בעקבות האשמותיה החליטה ממשלת דרום אפריקה ב[[2007]] לפתוח שוב את החקירה.
מקרה אחר אותו חקר מרגו כשופט היה התרסקות מטוס [[בואינג 747]] של חברת [[סאות' אפריקן איירווייז]], בו פרצה שריפה במהלך הטיסה. המטוס התרסק ל{{ה|אוקיינוס ההודי}} ליד [[מאוריציוס]] ב[[28 בנובמבר]] [[1987]]. ועדת החקירה שבראשה עמד מרגו לא הצליחה לקבוע את הסיבה לשריפה, שפרצה בתא המטען של המטוס. היו שטענו שהמטוס נשא חומרים כימיים אסורים, שנועדו ל[[תכנית הגרעין של דרום אפריקה]], וכי מרגו נדרש על ידי הממשלה להסתיר את הדבר ולמנוע משיכת תשומת לב בינלאומית. טענות אלה נסתרות על ידי העובדות שמרגו מינה מומחים בינלאומיים לחקירה, וכי עמד על כך שה[[קופסה שחורה (תעופה)|"הקופסה השחורה"]] ובה ההקלטות מ[[תא טייס|תא הטייס]] תחולץ מן העומק הרב שבו היתה, 4,900 מטרים מתחת לפני הים (זהו העומק הרב ביותר שממנו חולץ ציוד כלשהו אי פעם). [[ועדת האמת והפיוס]] שהוקמה בדרום אפריקה לאחר קריסת משטר האפרטהייד כדי לחקור את פשעי המשטר חקרה ביסודיות את מסקנות הוועדה, אך לא מצאה ממצאים שיצדיקו את סתירת מסקנותיה.
מרגו זכה בחייו לפרסים ועיטורים רבים. הוא היה עמית לשם כבוד של המכון הדרום אפריקאי להנדסה; סגן נשיא לשם כבוד של [[הארגון הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודים]] (JIAJL); ועמית לשם כבוד של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]].
מרגו המשיך לטוס עד גיל מתקדם. הוא נפטר בשנת [[2000]] לאחר מאבק ממושך ב[[מחלת פרקינסון]]. מרגו היה נשוי בשנית למרג'ורי. מנישואיו הראשונים היה אב לשלושה בנים.
==הערות שוליים==
| |||