רגישות ללקטוז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המלצות לסובלים מרגישות ללקטוז [דרוש מקור]: ויקיפדיה לא צריכה להמליץ על תזונה
שורה 35:
 
==אבולוציה==
כמו מרבית היונקים האחרים, עד ל[[המהפכה הנאוליתית|מהפכה החקלאית]] שהחלה לפני כ-11,000 שנים במזרח התיכון, גם האדם חדל ליצר לקטאז לאחר גיל הינקות. בחברות אנושיות שמעולם לא עברו מהפכה חקלאית בני האדם עדיין חדלים ליצר לקטאז כשהם עוברים את גיל הינקות,. אולם בחברות שעברושמוצאן מהפכהמחקלאים חקלאיתקדומים ישנהשהחזיקו בהמות חולבות (כ[[צאן]] ו[[בקר]]) אירעה [[ברירה טבעית]] לטובת פרטים ששומרים על יכולת לעכל חלב עד גיל מאוחר ואפילו במשך כל חייהם. היכולת לעכל חלב ומוצריו נחשבת לאחד הגורמים לעלייה הדמוגרפית של [[התקופה הנאוליתית]]{{הערה|Vigne, J. D. (2008). [http://link.springer.com/chapter/10.1007/978-1-4020-8539-0_8 Zooarchaeological aspects of the Neolithic diet transition in the Near East and Europe, and their putative relationships with the Neolithic demographic transition]. In The Neolithic demographic transition and its consequences (pp. 179-205). Springer Netherlands.}}.
 
ילדים קטנים בדרך כלל אינם מפתחים תסמינים של רגישות ללקטוז. כלומר, רוב האנשים עם חסר בלקטאז חוו את תחילת התסמינים בגיל ההתבגרות ולאחריו. קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. רוב האנשים השייכים ל[[העולם המערבי|חברה המערבית]] הסובלים מהתופעה מסוגלים לעכל מוצרי חלב וחלב בכמויות מדודות ומבוקרות. כך, לדוגמה, בעלי רגישות ללקטוז יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. מיעוט מבני אדם הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.