מידות שהתורה נדרשת בהן – הבדלי גרסאות

כלל זה מתבסס על כך שהחוק המקראי משתמש בדוגמאות לציין דין ולא בלשון תאורטית מופשטת יבשה. ולכן במקרה שמובא מקרה פרטי ולא כללי, למדים שהמקרה הפרטי מובא רק כדוגמה לכל המקרים הפרטיים האחרים הדומים לו, ולכן הדין שמובא לגביו, יחול בכל מקרה מאותו הסוג.

 

 

דוגמה: {{ציטוטון|כיצד? "והנפש אשר תאכל [[בשר]] מזבח השלמים אשר לד' [[טומאה|וטומאתו]] עליו [[כרת|ונכרתה]] הנפש ההיא" והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו? דכתיב, "זאת ה[[תורה]] ל[[קורבן עולה|עולה]] ל[[קרבן מנחה|מנחה]] ול[[חטאת]] ול[[אשם]] ולמלואים ולזבח ה[[קורבן שלמים|שלמים]]" וכשיצאו מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמן יצאו, אלא ללמד על הכלל כולו יצאו. לומר לך: מה שלמים מיוחדים, קדשים שקדושתן קדושת [[מזבח]], אף אין לי אלא כל דבר שקדושתו קדושת מזבח, יצאו קדשי בדק הבית}}. כלומר הדין של קורבן השלמים שמובא כאן לא בא ללמד רק על עצמו אלא על כל קורבן אחר שדומה לו.