הודו הבריטית – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1757]]-[[1612]], התאפיינה הנוכחות הבריטית בהודו באופן של ערי מסחר המוגנות על ידי מצודות עם [[חיל מצב|חילות מצב]] מצומצמים. ערים אלו התרכזו לאורך החוף המערבי תחילה ובהמשך גם במזרחי, עד ל[[מפרץ בנגל]]. לאחר הקמת [[סוראט]] (1612), הוקמו בין השאר תחנות מסחר ב[[מדראס]] (1639), [[בומביי]] (1668){{הערה|בומביי (כיום [[מומביי]]) ניתנה לבריטים על ידי הפורטוגלים כחלק מהסכם הנישואים של [[קתרינה, נסיכת פורטוגל]].}} ו[[קולקטה]] (1690). בשנת 1647 היו לחברה 23 תחנות מסחר או 'מפעלים' שכאלה, כאשר הערים המרכזיות היו [[קולקטה]], [[בומביי]] [[צ'נאי|ומדראס]], אלו הפכו לימים למרכזי השלטון של שלושת מחוזות השלטון בהודו.

במהלך [[המאה ה-18]] ותחילת [[המאה ה-19]], הפך השלטון הבריטי בהודו לכוח החזק והדומיננטי בתת-היבשת. הכוחות האירופאים בהודו הלכו ודעכו לכדי מספר בודד של ערים [[הולנד]]יות, [[צרפת]]יות ו[[פורטוגל]]יות. [[האימפריה המוגולית]] הלכה ודעכה החל משנות ה-30 של המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 התקיימה רק באופן פורמלי, [[האימפריה המרתית]] שניסתה לתפוס את מקום [[האימפריה המוגולית|המוגולים]], הייתה אף היא בדעיכה כנגד ההתרחבות הבריטית. מספר מערכות ומלחמות כנגד ממלכות הודיות שונות הביאו את חברת הודו המזרחית לשלוט בחלקים הולכים וגדלים של תת-היבשת, בין היתר ארבעה [[המלחמות האנגלו-מייסוריות|מלחמות כנגד ממלכת מייסור]] (1767-1799) ושלושה [[המלחמות האנגלו-מרתיות|מלחמות כנגד האימפריה המרתית]] (1775-1818). לאחר 1818 עם הניצחון הבריטי כנגד [[האימפריה המרתית]] וביטולה למעשה, שלטו הבריטים באופן ישיר או דרך ממלכות חסות, ברוב הגדול של הודו.