ה"א הידיעה – הבדלי גרסאות

הכלל בעברית הקלאסית הוא שב[[צירוף שם]] שאיננו [[סמיכות]] הבא ביידוע, מצורפת ה״א הידיעה לשני חלקי הצירוף, למשל "הבית הגדול", ולעומת זאת בצירוף סמיכות באה ה״א הידיעה בסומך ולא בנסמך, למשל "בית האיש". אולם לשני חלקיו של כלל זה יש חריגים: בעיקר ב[[לשון חז"ל]] מצויים צירופי שם שאינם סמיכות המיודעים רק ברכיב השני, כמו "שער העליון" או "כנסת הגדולה", וכן מצויים במקרא צירופי סמיכות שבהם מיודע גם הנסמך, כמו "הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב" (שמות ל״ט), "הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה" (ירמיהו ל"ב). ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]] המדוברת, בהשפעת העברית הרבנית של [[לשון ימי הביניים]], יש נטייה ליידע את הסמיכות כולה בבת אחת, כגון "הבית־ספר", "העורך־דין". [[האקדמיה ללשון העברית]] מכירה במקרים מסוימים בכשרותה של צורה זו, והיא מתירה ליידע צירוף של פועל בצורת [[בינוני (דקדוק)|בינוני]] עם תיאור פועל בתחילת הצירוף: היושב־ראש, העורך־דין.