יחיאל דרזנר – הבדלי גרסאות

{{חייל|

|שם=יחיאל דרזנר

|כיתוב=

|עלה לישראל=[[1933]]

|נפטר=

|כינוי=דב רוזנבאום

|השתייכות={{דגל|אצ"ל}}[[אצ"ל]]

בשנת [[תש"ד]] עבר קורס מפגשים של האצ"ל (אשר הכשיר ראשי קבוצות). הוא הקדיש כמעט את כל זמנו לפעילות בארגון, והעסיק את קבוצותיו בפעילות הפצת [[תעמולה]]. לאחר תקופה הוא עבר לשרת בשירות המודיעין של האצ"ל, ה[[דלק (אצ"ל)|"דלק"]].

 

 

לאחר זמן מה עבר ל[[מבצר שוני|שוני]] ושימש סגן מפקד קורס. אחרי כן עבר לשנה ל[[חדרה]], שם התמנה לסגן מפקד סניף האצ"ל המקומי. זו הייתה תקופת [[הסזון]], ודרזנר הסתיר את זהותו ועבד בחשאיות. למרות זאת התגלו עקבותיו ונערך ניסיון לחוטפו: באחד הימים עלה על מונית, שהתחילה בנסיעה מהירה לכיוון מנוגד לזה שביקש. כשדרש שתעצור, הגביר הנהג עוד יותר את מהירות הנסיעה. באחד הסיבובים קפץ יחיאל מהמונית לתעלה צדדית, ובמשך יום הסתתר באזורי שיחים. מחפשים עברו מספר פעמים באזור התעלה, אך הוא לא נמצא. הוא עזב את חדרה וחזר לתל אביב.

 

==ההוצאה להורג==

ב-[[15 באפריל]] הועברו תחת חשאיות רבה ארבעת הנידונים מכלא ירושלים אל כלא [[עכו]]. למחרת, ביום [[כ"ו בניסן]] [[תש"ז]], [[16 באפריל]] [[1947]], החל משעה 4 בבוקר הועלו הארבעה לגרדום, ללא התרעה מוקדמת, ללא וידוי, ובלי שנפרדו ממשפחותיהם. השלטונות פיזרו רמיזות כי הוצאתם להורג אינה קרובה, ואף מספר שעות לפני כן נמסר לעו"ד [[מקס זליגמן]] אשר טיפל בבקשות החנינה, כי אין הכנות לקראת ביצוע גזר דינם. בלילה לפני התלייה תוקן חוק החירום בארץ, ובוטלה כל אפשרות לערער על בתי דין צבאיים, בוטל המקסימום של שלוש תליות ביום אחד, ובוטל הנוהל של תליות ביום שלישי בשבוע. הארבעה ביקשו שרב יגיע אליהם לפני מותם, אך הם לא נענו, ולמעשה לא היה אף יהודי שידע על התלייה. כל אחד מהנידונים עלה לגרדום כששירת "התקווה" בפיו ואליו הצטרפו חבריו הממתינים לתורם. כששמעו אסירי הכלא האחרים מתאיהם את קול השירה העמומה, עמדו על רגליהם והצטרפו אל שירת ההמנון בקול גדול. יחיאל עלה שלישי אל החבל, ונאבק ארבע דקות עם המוות.