ססיל מרגו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (תאור, הייתה, תוכנת, בן-גוריון, - ב), עיצוב, תיקון קישור לפירושונים, עיצוב |
|||
שורה 6:
|מקום לידה={{דגל|דרום אפריקה (1910-1928)}} [[יוהנסבורג]], [[דרום אפריקה]]
|עלה לישראל=
|נפטר=[[19 בנובמבר]] [[2000]]
|מקום פטירה={{דגל|דרום אפריקה}}[[יוהנסבורג]], [[דרום אפריקה]] |נהרג=
|כינוי=
שורה 18 ⟵ 19:
|הנצחה=
}}
'''ססיל סטנלי מרגו''' (Cecil Stanley Margo) היה [[עורך דין]] [[דרום אפריקה|דרום אפריקאי]] [[יהודים|יהודי]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] שימש מרגו כ[[טייס]] [[מפציץ]] בשורות [[חיל האוויר הדרום-אפריקאי]], והגיע לדרגת [[קולונל]]. עם הקמת [[צה"ל]] הוזמן מרגו על ידי [[דוד בן
==קורות חייו==
ססיל מרגו נולד ב[[יוהנסבורג]] ב-[[10 ביולי]] [[1915]] ([[כ"ח בתמוז]] [[תרע"ה]]). הוא היה בנם החמישי של סול לואיס מרגו ואמיליה הילסון, מהגרים יהודים מ[[מזרח אירופה]]. הוא למד [[משפטים]] באוניברסיטת וויטווטרסראנד (University of the Witwatersrand) ביוהנסבורג, והחל לעבוד כ[[עורך דין]].{{הערה|שם=הלוחם|1=[http://www.jwmww2.org/JewishFighters/Display/FighterPage.aspx?id=113932 ססיל סטנלי מרגו] באתר [http://www.jwmww2.org/ הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה].}}
ב[[מלחמת העולם השנייה]] שירת מרגו כ[[טייס]] [[מפציץ|מפציצים בינוניים]] ב[[חיל האוויר הדרום-אפריקאי]]. הוא נלחם בקרבות ב[[זירת הים התיכון במלחמת העולם השנייה|זירת הים התיכון]], ב[[המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם הראשונה|צפון אפריקה]] וב[[המערכה באיטליה במלחמת העולם השנייה|איטליה]]. בסך הכל השתתף בכ-190 גיחות מבצעיות, ב-100 מתוכן כמפקד טייסת. הוא קודם לדרגת [[קולונל]] ולתפקיד מפקד [[כנף (חיל אוויר)|כנף]]. בתפקיד זה פיקד על כנף 24 של חיל האוויר הדרום-אפריקאי, שהפעילה מפציצים בינוניים מדגם [[מרטין B-26 מראודר]].
שורה 30 ⟵ 31:
לאחר מלחמת העולם שב מרגו לדרום אפריקה ולקריירה כעורך דין, וזכה להצלחה רבה. ואולם, ב[[1948]] קיבל מרגו [[מברק]] דחוף מ[[דוד בן-גוריון]], שביקש ממנו להגיע לישראל בדחיפות ולשמש כיועצו האישי להקמת [[חיל האוויר הישראלי]]. מרגו מספר בזיכרונותיו כי חש חובה אישית להיענות לבקשה, למרות שכבר היה נשוי ואב לילד.
הסיבה לבקשתו הדחופה של בן
בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על מועמד - [[אהרן רמז]], ששירת כ[[טייס קרב]] ב[[חיל האוויר המלכותי]] הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (ב[[אנגלית]]: Flight Sergent, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת [[רב סמל מתקדם (צה"ל)|רב סמל מתקדם]] בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל.{{הערה|{{אתר חיל האוויר|[[ליאור שליין]]|אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950)|969-16581|1 בדצמבר 1997}}.}}{{הערה|[http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm אהרן רמז] באתר [http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm על טייסת 41] בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.}}
בנוסף לוויכוח על המבנה הארגוני חשו אנשי חיל האוויר שוני תרבותי עמוק בינם לבין שאר צה"ל: רוב אנשי [[צוות אוויר|צוות האוויר]] באותו זמן היו [[מח"ל|מתנדבים מחוץ לארץ]] (שנקראו מח"ל). בניגוד לרוב המתנדבים, אלה שהגיעו לחיל האוויר לא היו יהודים, והיו רגילים להתנהגות המקובלת בחילות אוויר זרים: {{ציטוטון|בשבילם עדיין היינו אלמנט זר. השפה הרשמית שלנו הייתה אנגלית. הטייסים שלנו גרו בבתי מלון, השתכרו והרסו בארים בתל אביב, בזמן שכל האחרים ישנו בשוחות}}.{{הערה|דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.}}
המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר [[קרבות עשרת הימים]], באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו.{{הערה|שם=יונאי|אהוד יונאי, עמ' 45.}} היה ברור שיש צורך בצעדים עמוקים, ובעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה בן
מרגו הגיע לארץ ב-[[12 ביולי]], ולאחר כמה שבועות הגיש לבן
בן
המלצותיו של מרגו היו דומות בעיקרן להמלצות שהגיש אהרן רמז זמן רב לפני כן. ואולם, רמז היה, כאמור, סמל בלבד, שהסתמך על
==קריירה משפטית==
ב[[1971]] התמנה מרגו ל[[שופט]] ב[[בית המשפט העליון של דרום אפריקה]]. אחת מפסיקותיו הראשונות, בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], הייתה צו דחוף נגד [[משטרת דרום אפריקה]], שנועד להגן על עציר הודי שהיה פעיל נגד משטר ה[[אפרטהייד]].
כעורך דין ומאוחר יותר כשופט נודע מרגו, בין השאר, בתרומתו לחקירת [[אסון תעופה|אסונות תעופה]]. הוא מונה לחקירת כמה אסונות מפורסמים, ובהם התרסקות המטוס שבה נהרג [[מזכ"ל האו"ם]] [[דאג המרשלד]], ב-[[18 בספטמבר]] [[1961]]; אסון התעופה שבו נהרג סמורה מאשל, נשיא [[מוזמביק]], ב-[[19 באוקטובר]] [[1986]]; ועוד.
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] חשדות כנגד מרגו כאילו היטה חלק מן החקירות כדי להסתיר פשעים של [[ממשלת דרום אפריקה]], בתקופת משטר האפרטהייד. גראסה מאשל, אלמנתו של סמורה מאשל (ומאוחר יותר אשתו של [[נלסון מנדלה]]) טענה שהחקירה אותה ניהל מרגו נועדה להסתיר את האמת על ההתרסקות, שהייתה - לדבריה - תוצאה של פעילות לא חוקית של הממשלה. זאת, למרות שהחקירה
מקרה אחר אותו חקר מרגו כשופט היה התרסקות מטוס [[בואינג 747]] של חברת [[סאות' אפריקן איירווייז]], בו פרצה שריפה במהלך הטיסה. המטוס התרסק ל{{ה|אוקיינוס ההודי}} ליד [[מאוריציוס]] ב-[[28 בנובמבר]] [[1987]]. ועדת החקירה שבראשה עמד מרגו לא הצליחה לקבוע את הסיבה לשריפה, שפרצה בתא המטען של המטוס. היו שטענו שהמטוס נשא חומרים כימיים אסורים, שנועדו ל[[
==חיים אישיים==
כאמור, מרגו סירב להצעתו של בן
מרגו זכה בחייו לפרסים ועיטורים רבים. הוא היה עמית לשם כבוד של המכון הדרום אפריקאי להנדסה; סגן נשיא לשם כבוד של [[הארגון הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודים]] (JIAJL); ועמית לשם כבוד של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]].
|