חולם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
 
==השימוש בחולם==
כתיב החולם במקרא אינו עקבי ואותה מילה יכולה להיכתב בחולם חסר ובחולם מלא: חֹזֶה לצד חוֹזֶה, הֲקִימוֹתִי‎ לצד הֲקִמֹתִי‎ וכו'.{{הערה|1={{גזניוס קאוטש קאולי|8|l|ללא סמל=1}}}} בהחלטותיה על [[ניקוד העברית בת ימינו]] האקדמיה ללשון השתדלה לקבוע את כתיב החולם החסר והמלא לפי כללים בלשניים עקביים.{{הערה|1=החלטות האקדמיה לדקדוק, סע' 1.3 הקדמה.}}.
 
בעברית החדשה לרוב החולם נכתב מלא ואם הקריאה היא וי"ו. כאשר החולם מלא, האות וי"ו נכתבת תמיד ב[[כתיב חסר ניקוד]]. השימוש בחולם החסר מוגבל למשקלים מסוימים, אם כי מילים נפוצות רבות שייכות למשקלים האלה. לרוב החולם המלא מתקיים בנטייה, כלומר אם הוא נכתב בצורת היסוד של המילה, הוא נכתב גם בכל שאר הצורות שלה. למשל: שׁוֹמֵר – שׁוֹמֶרֶת – שׁוֹמְרוֹת – שׁוֹמְרוֹתֵיהֶם – שׁוֹמְרֵי־(הסף); לעומת חולם חסר העשוי להשתנות לסימן ניקוד אחר, למשל: גֹּדֶל – גְּדָלִים (ללא ניקוד: גודל – גדלים). יוצאי דופן בולטים שבהם החולם לא מתקיים:
שורה 24:
* מָתוֹק – מְתוּקִים; מְגוּרִים היא צורת הריבוי של המילה מָגוֹר, הנדירה ביחיד; וכן מָנוֹס – מְנוּסִים (במובן "מְנוּסָה, בריחה").{{הערה|1=החלטות האקדמיה בדקדוק, סע' 1.3 א.|שם=החלטות 1.3 א}}
 
כאשר ישנכתב חולם חסר בכתיב מנוקד, האות וי"ו בכל זאת נכתבת בדרך כלל בכתיב חסר ניקוד.
 
האות וי"ו לא נכתבת בכתיב חסר ניקוד בדרך כלל כאשר אם הקריאה של החולם אינה וי"ו.