|
==מאפיינים==
התנועה חולקת את עיקרי האמונה של [[היהדות הרפורמית]]: התגלות מתמשכתמתמדת, משיחיות אוניברסלית ועוד. מכללת לאו בק בלונדון, בה מוכשרים מרבית רבניה, אוחז בגישה זו.{{הערה|ראה למשל: Jonathan Romain, '''Reform Judaism and Modernity: A Reader''', SCM Press, 2004. עמ' 194-195, 7 ועוד.}} הסמינר משותף לה ולליברלים. למרות זאת היא שמרנית יותר ברוב דרכיה מהם ו[[האיחוד ליהדות רפורמית|ממקבילתה הגדולה בארצות הברית]]. בין היתר, יותר קטעים בסידור התפילה נותרו בעברית ורק בשנות ה-2000 התאפשר לנשים להצטרף למניינים ולכהן כרבות בכל בתי-הכנסת. כמו כן, הרפורמים הבריטים עודם מסרבים להכיר בצאצאים לאב יהודי ואם נכריה כשייכים לדת, אם כי הם מאפשרים השתלבות של בני-זוג שאינם יהודים במוסדות הקהילה. מושם דגש רב יותר על כשרות, שבת והנהגות דומות, אך התנועה אינה טוענת שהיא הלכתית. המקור למתינות זו הוא השפעתם החזקה של מהגרים גרמנים על הזרם, שבאו מסביבה בה היהדות הרפורמית נאלצה להתפשר עם גורמים שמרניים בתוך הקהילות, בניגוד למצב בארצות הברית. בין הדמויות הידועות שפעלו בתנועה היו הרבנים ורנר ואן דר זייל, הברונית ג'וליה נויברגר (לשעבר המצליפה הסיעתית של [[המפלגה הליברל-דמוקרטית (בריטניה)|הליברל-דמוקרטים]]) הוגו גרין ו[[ליונל בלו]]. בשנות ה-50 כיהן [[ליאו בק]] כרב באחד מבתי-הכנסת שלה.
נכון ל-2010 היו 45 בתי-כנסת שייכים לתנועה זו, עם 16,125 בתי-אב חברים, שהיוו 19.4% מכלל המשפחות הרשומות בבתי-כנסת בין יהודי בריטניה. זהו הזרם השני בגודלו באוכלוסיה זו, לעומת 40.8% מבתי-האב המשתייכים ל[[ק"ק כנסת ישראל]] האורתודוקסי המתון ו-10.9% ב[[התאחדות קהלות החרדים]].{{הערה|[http://www.bod.org.uk/content/SynagogueMembership2010.pdf Synagogue Membership in the United Kingdom in 2010]}} נשיא הכבוד של הארגון הוא סיר זיגמונד שטרנברג, פילנטרופ ידוע, והמנהל בפועל הוא הרב טוני בייפילד. כל רבני הגוף משתייכים לאגודת הרבנים שלו; היו"ר הנוכחי היא הרבה סיביל שרידן, המכהנת מ-2013. כמו כן התנועה מפעילים בית דין, בראשות הראב"דית ג'קי טביק.
|
