אשם תורם כהגנה מוחלטת – הבדלי גרסאות

טענת '''אשם תורם כהגנה מוחלטת''' ב[[דיני נזיקין]] (Contributory Negligence) הנההיא טענת הגנה משפטית של נתבע בעילה נזיקית, שיש באפשרותו להעלותה כנגד התובע במהלך המשפט. נטל הוכחת האשם התורם מוטל על כתפיו של הנתבע. משמעות ההגנה מוחלטת היא שבהוכחת התקיים התנאים המנויים בחוק בדבר קיומו של אשם תורם, הנתבע אינו חייב ב[[פיצוי]] התובע על נזקו, ובכך בעצם זוכה להגנה מוחלטת.

הגנת האשם התורם הנההיא הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. בכוחה של טענה זו להביא להקטנת סכום הפיצויים, דהיינו לחלוקת נטל הנזק בין המזיק לניזוק. דוקטרינת האשם בכלל והאשם התורם בפרט מוסדרות בסעיפים 64-70 בפרק ד' ל[[פקודת הנזיקין]].

במידה ורק אחד מהצדדים ישאיישא בעלות הנזק ישתלם לו להשקיע את ערך מניעת הנזק (60$), לעומת זאת במידה והאחריות תחולק בין שני הצדדים, לא יוציא אף צד יותר מ- 40$ על מנת להימנע מהנזק. לסיכומו של דבר לדעת קלבריזי בהיעדר אפשרות של מיקוח והחלטה משותפת על חלוקה בנקיטת עלות אמצעי הזהירות, לא ישתלם לצדדים להימנע מהנזק.

ניתוח נוסף נעשה על ידי [[ריצ'רד פוזנר]]. נניח תאונה שערך הנזק שלה הוא 1000$. התאונה יכולה להימנע בוודאות על ידי השקעה של הנתבע בערך של 50$ ושל התובע בערך של 100$, לדעת פוזנר במידה ורק אחד מהצדדים ישא בעלות הנזק ישתלם לו להשקיע ולנקוט באמצעי הזהירות. במידה ושניהם ישאויישאו בעלות הנזק, לשניהם ישתלם להשקיע בנקיטת אמצעי הזהירות מה שיביא לידי כך ש- 100$ של ההשקעה יהיו מיותרים. ייתכן גם שאף צד לא ישקיע את עלות נקיטת אמצעי הזהירות בשל הסתמכות על הצד השני.

ס' 65 לפקודה – התנהגות הניזוק הובילה לאשמולאשמתו של המזיק, כל מעשה או מחדל גם כשהם כשרים כשלעצמם יובילו להפחתת הפיצויים. בתנאי שהם הסבו את אשמו של המזיק. יש כאן דרישה לקשר סיבתי בין התנהגותו של הניזוק ואשמו של המזיק

בבחינה של למעלה מ- 100 פס"ד בביהמ"ש השלום והמחוזי בהן נטענה טענת אשם תורם, עולה כי רק בשני מקרים הפחית ביהמ"ש הפחתה מלאה בשיעור של 100% מפיצוייו של הניזוק בשל אשם התורם.

בפס"ד אילוז – נקבעה הפחתה מלאה בשל אשם תורם של 100% במקרה של נער שרכב על אופניו בצורה מסוכנת.

מקרה בו נראה כי יש סטייה מההסדר אשר החיל החוק הוא בפס"ד '''קריאל נ' קיבוץ משמר העמק''' שם עובד חוץ בקיבוץ קפץ קפיצת ראש אל מים רדודים בחוף הים בכורסי , דבר אשר גרם לו שיתוק מהכתפיים ומטה. במקרה זה קובע השופט ש' ברילנר כי לתובע נראה כי יש אשם תורם של 100% ובכל מקרה לא פחות מ- 50% ולכן תביעתו נדחית. מדבריו של השופט משתמע כי גם במידה ויש לתובע אשם תורם של 52% התביעה הייתה נדחית , דבר אשר סותר את ההסדר החלוקתי אשר נקבע בס' 68 לפקודה. עם זאת זוהי פסיקה חריגה אשר אינה מייצגת כלל את הרוח הפסיקתית אשר מיישמת את ההסדר החלוקתי.

בשל העובדה כי תחום הסיכון בוחן מס' שיקולים וביניהם, מידת האשמה שבהתנהגות עוולתית של הנפגע שהייתה גורם עובדתי לנזק ומידת האשמה שבהתנהגות העוולתית של המזיק קשה לדמיין מצב בו במקרה של אשם תורם של למעלה מ- 60% או יותר של התובע התנהגותו של הנתבע תהוווהתהווה גורם בלעדיו הנזק לא היה נגרם, דבר אשר יצמצם את ההסדר המוחל היום בפסיקת בית המשפט

הסדר "ההגנה היחסית" שהוא ההסדר המשפטי הנבחר בישראל לקביעת הפיצויים במקרה של [[תביעת נזיקין]] אינו ההסדר אשר מקובל על כל המומחים כהסדר האופטימאליהאופטימלי מבחינת חלוקת האחריות.

על מנת לבדוק האם אכן ההסדר הנבחר הינוהוא ההסדר האופטימאליהאופטימלי בחרנו לבחון את הסדר ה"הגנה היחסית" דרך האספקלריה של מטרות דיני הנזיקין.