יום ליקוט עצמות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
הגהה |
||
שורה 9:
דבריו של רבי מאיר שיום ליקוט העצמות הוא יום שמחה נראים תמוהים במבט ראשון. ההסבר המובא להם ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] על המשנה במסכת מועד קטן הוא שכל עוד לא לוקטו העצמות הרי שהמת עדיין סובל מחיבוטי הקבר ולאחר ליקוט העצמות הסתיימו יסוריהם. בלשון התלמוד הירושלמי '''"שנינוחו אבותיו מן הדין"''' כלומר שהתקופה בה התייסר הנפטר על חטאיו תמה ולכן יש לשמוח. (ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] על [[משנה]] זאת ([[מסכת]] [[מועד קטן]], דף ח, עמוד א) הוסברו דברי רבי מאיר באופן אחר).
ה[[ברייתא]] המובאת בתלמוד הירושלמי שהוזכר לעיל מאזנת בין שתי התחושות ומורה על יום אבל ביום ליקוט העצמות ויום שמחה ביום שלאחר מכן. וזה לשון הברייתא:{{ציטוט|תוכן="בראשונה היו קוברין במהמורות.
ההלכות הקשורות ביום ליקוט עצמות מופיעות בספר ה[[ארבעה טורים|טור]] וב[[שולחן ערוך]] בסימן תג, הסימן החותם את חלק [[יורה דעה]]. ה[[הלכה]] מחייבת לנהוג מנהגי אבלות אם כי מנהגי האבלות ביום ליקוט עצמות פחות חמורים ממנהגי האבלות הנהוגים בשבעת ימי האבל.
שורה 20:
==רקע היסטורי==
הסיבה לצורת ה[[קבורה]]
בתקופה שלאחר [[מלחמת השחרור]] נאספו עצמות נ[[רצח]]י [[כפר עציון]] ועצמות חללי [[לטרון]] ומקומות נוספים והובאו לקבורה. ביום הבאתם לקבורה נהגו קרובי החללים מנהגי אבלות כמתחייב מיום ליקוט עצמות. גם בביצוע [[תוכנית ההתנתקות]] נזקקו חלק ממפוני הגוש להלכה זאת. [[בית קברות|בית הקברות]] ה[[יהודי]] ש[[גוש קטיף]] פונה וגופות הנפטרים הובאו לקבורה מחודשת ב[[הר הזיתים]]. ביום הוצאת המתים מקברם נהגו קרובי הנפטרים מנהגי אבלות המתחייבים מליקוט העצמות.
| |||