יהודה אלמוג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
ב-[[20 במאי]] [[1948]] ננטש אזור צפון ים המלח בהוראות [[המטה הכללי]]; כמו גם [[מפעל האשלג הצפוני]] והשכונה העברית שהקימו עובדיו, קיבוץ [[בית הערבה]], ואחר נהרסו בידי ערבים. המפעל הדרומי גם הושבת על ידי לוחמי [[הפלמ"ח]] לפני הנסיגה מן האתר. אך עוד לפני ההחלטה לעזוב את החוף הצפוני, פיטר נובומייסקי את עובדי החברה. [[פיטורים]] אלה הקצינו את היחסים המתוחים במילא בין נובומייסקי לבין אנשי [[הקיבוץ המאוחד]], חברי [[בית הערבה]] ועובדי המפעל ובראשם יהודה אלמוג.
לאחר [[תש"ח]], הוביל אלמוג קו נוקשה ביחסכלפי לנובומייסקינובומייסקי, וזה התקשה לחדש את העבודה במפעל הדרומי. וכך, בשנת [[1952]] הוקמה החברה הממשלתית "[[מפעלי ים המלח]]", ונובומייסקי נושל למעשה ממפעל חייו. יהודה אלמוג מונה אז גם לראש [[מועצה אזורית|המועצה]] הראשון ב[[ים המלח]], כשנוסדה ה[[מועצה אזורית תמר|מועצה האזורית "תמר"]]. בשנת [[1965]] נאלץ לפרוש מתפקידו עקב חילוקי דעות עם חברי המועצה.{{הערה|{{מעריב|שלמה גבעון|"הגוברנאטור של "סדום" – הלך בצורה "אלגאנטית"...|1965/06/24|01100}}.}}
 
במהלך השנים תרם אלמוג רבות לפיתוח אתרים היסטוריים וישובים בים המלח. בין היתר יזם הקמת [[בית מלון|מלונות]], יישובים, [[כביש]]ים ו[[שיקום (סביבה)|שיקום]] אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כמו [[מצדה]]. בין יוזמותיו היו "אגודת מצדה", [[מוזיאון בית היוצר]] ב[[נווה זוהר]] ובניית "משכן לתרבויות ים המלח" ב[[מצדה]].