קובר – הבדלי גרסאות

{{מונרך

}}

ה[[חאן (תואר)|חאן]] '''קוּבֶּר''' (ב[[בולגרית]] '''Кубер''';{{כ}} [[650]] – [[707]] משוער), היה מנהיג שבטי בקרב ה[[בולגרים (עם טורקי)]], אחיו של הנסיך [[אספרוך (שליט בולגריה)|אספרוך]] מייסד [[האימפריה הבולגרית הראשונה]] ובנו של [[קובראט]] מייסד [[בולגריה הישנה]] ו[[בולגריה של הוולגה]] ומוצאו מ[[ שושלת דולו]] שמקורה בחבל [[גאנסו]] שב[[סין]]{{הערה|1=Golden, Peter, An '''introduction to the history of the Turkic peoples''': Ethnogenesis and state-formation in medieval and early modern Eurasia and the Middle East, Harrassowitz, 1992}}. לאחר מותו של [[קובראט]] הפכה בולגריה הישנה ל[[וסל]]ית של [[ממלכת הכוזרים]]. ב-[[670]] הנהיג קובר קבוצת שבטים מעורבת שהורכבה מבולגרים, [[סלאבים]], [[יוונים]] ו[[שבטים גרמאניים|גרמאניים]] שהתיישבו באזור [[פאנוניה]] בלחצם של ה[[אווארים (עם קדום)|אווארים]] שפשטו על שטחי הבולגרים. ב-[[680]], לאחר [[פשיטה]] אווארית נוספת, הנהיג קובר קבוצת שבטים בת כ-70,000 נפשות אשר נדדו דרומה לאזור [[מקדוניה]] ו[[אלבניה]] המודרניות, שם התערו בקרב השבטים הסלאבים שכבר התגוררו במקום. חלק מהשבטים שסרו למרותו החזיקו בדת ה[[נצרות אורתודוקסית|נוצרית]] וחלקם היו [[פגניות|פגאנים]]. הביזאנטים כינו שבטים אילו בשם '''קֶרָאמִיסִיאָנִים''' על שם האזור במקדוניה בו התיישבו.