בית הכנסת הגדול של פירנצה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1874]] נמסר תכנון בית הכנסת לאדריכל מרקו טְרֵוֱוס (Marco Treves), אשר ארבע שנים קודם, בשנת 1878, תכנן את [[בית הכנסת המשוחזר בוורצ'לי]], אליו הצטרפו לאחר מכן מריאנו פַ‏אלצ'יני (Mariano Falcini) ו[[וינצ'נצו מיקלי]] (Vincenzo Micheli). שתכננו את מבנה בית הכנסת בשילוב של שני סגנונות [[אדריכלות|אדריכליים]] שקמה להם עדנה באותה תקופה; [[אדריכלות אסלאמית#אדריכלות מורית|האדריכלות המורית]] ו[[אדריכלות ביזנטית|האדריכלות הביזנטית]]. בשנת 1882, כעבור שמונה שנים מתחילת תכנונו של הבניין, הסתיימה בנייתו. בסמוך לבית הכנסת הוקמו [[בית אבות|בית האבות]] של הקהילה שהוקדש לזכרו של Settimio Saadun (סעדון). [[נתן קאסוטו]] (בנו של הרב [[משה דוד קסוטו]] ) היה רב של פירנצה ב-1943. נספה בשואה ועל שמו נקרא בית הספר שהקימו לאחר המלחמה .

 

===גינת בית הכנסת===

הבניין הוקם במרכזו של גן ציבורי, המשווה לו מסגרת נאה ומבליט את מראהו בין שורת מבני המגורים שברחוב. בכניסה לגן מוצב שער מפואר בסגנון בנייה מורי. בגן עצמו מוצבים [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] שונים, הגדול שבהם, לוח זיכרון הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו ב[[השואה|שואה]], [[מצבה|מצבת זיכרון]] לחללים היהודים מבני פירנצה שנפלו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] בשירותם בצבא האיטלקי, לוח זיכרון לשלושה מבני פירנצה שנפלו ב[[ישראל]] כלוחמים ב[[מלחמת השחרור]] ולוח זיכרון ל[[אריה אבישר]] שסייע רבות לשיקום הקהילה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]].