אפקט מסבאואר – הבדלי גרסאות

[[פליטה ספונטנית|פליטה]] ובליעה של קרני רנטגן ב[[גז]]ים נצפתה בעבר וציפו כי תופעה דומה תתגלה עבור [[קרינת גמא]]. זו נוצרת במעברי [[אנרגיה]] ב[[גרעין האטום|גרעיני אטומים]], בניגוד לקרינת רנטגן, שנוצרת במעברים אנרגיה של ה[[אלקטרון|אלקטרונים]]. עם זאת, ניסיונות לצפות בתהודה של קרינת גמא בגזים נכשלו. מוסבאואר הצליח לצפות בתהודה ב[[אירידיום]] מוצק, מה שהעלה את השאלה למה תהודת גמא אפשרית במוצקים אך לא בגזים. מוסבאואר הציע שבעוד שבגזים חלק מהאנרגיה אובדת לרתע, מה שמונע את תופעת התהודה, עבור אטומים במוצק, חלק מהתגובות הגרעיניות יכולות להתרחש כמעט ללא רתע. הוא שייך את התהודה בה צפה לחלק זה של אירועים חסרי רתע. גילוי והסבר זה זיכו אותו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] בשנת [[1961]], יחד עם מחקרו של [[רוברט הופסטדטר]] אודות פיזורי אלקטרונים בגרעיני אטומים.

 

[[קובץ:Mossbauer 51Fe.png|ממוזער|שמאל|250px]]

קרינת גמא נוצרת בתהליכים שמתרחשים בגרעין האטום, כתוצאה ממעבר ממצב לא יציב בעל אנרגיה גבוהה למצב יציב עם אנרגיה נמוכה יותר. האנרגיה של ה[[פוטון]] שנפלט בתהליך מתאימה להפרש בין שתי הרמות, פחות כמות האנרגיה שהולכת לאיבוד ברתע לאטום הפולט. אם אנרגיית הרתע "האבודה" קטנה יחסית לרוחב הקו הספקטרלי של התהליך, אזי הפוטון עדיין יכול להיבלע על ידי [[אטום]] שני, מאותו סוג של הראשון. תהליך זה של פליטה ובליעה מכונה [[תהודה]]. אנרגיית רתע נוספת הולכת לאיבוד בבליעה, ולכן על מנת שתתרחש תהודה, אנרגיית הרתע צריכה להיות קטנה ממחצית רוחב הקו עבור המעבר האנרגטי הרלוונטי.