שולמית שחר – הבדלי גרסאות

'''שולמית שחר''' (נולדה ב-[[1928]]) היא [[פרופסור אמריטה|פרופסורית אמריטה]] בחוג ל[[היסטוריה כללית]] שב[[אוניברסיטת תל אביב]] וכלת [[פרס ישראל]] להיסטוריה לשנת תשס"ג.

שולמית שחר נולדה ב[[ריגה]] שב[[לטביה]] כ'''שולמית וינשטוק''', ו[[העלייה החמישית|עלתה לארץ ישראל]] בגיל חמש. אביה היה [[תעשיין]] אמיד. למדה ב[[בית הספר הריאלי העברי בחיפה]], אותו סיימה במחזור כ"ז (1946). בגיל צעיר התגייסה ל"{{ה|הגנה}}", וב[[מלחמת השחרור]] שירתה ב[[ש"י]]. לאחר מכן הצטרפה זמנית לקיבוץ [[מעגן מיכאל]]. עשתה תואר ראשון בהיסטוריה וב[[ספרות אנגלית]] ותואר [[מוסמך]] בהיסטוריה כללית וב[[היסטוריה של עם ישראל]], שניהם ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. עבודת ה[[דוקטורט]] שלה נעשתה באוניברסיטת ה[[סורבון]] ב[[פריז]] בהדרכתו של פרופסור [[מישל מולה]] עסקה בתאוריה הפוליטית בצרפת ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]], במיוחד זו שדנה במעמד המלוכה. היא קיבלה את הדוקטורט ב-1965. בשובה לישראל החלה ללמד את תחום ימי הביניים בחוג להיסטוריה כללית שבאוניברסיטת תל אביב. ב-1990 קיבלה דרגת [[פרופסור מן המניין|פרופסורית מן המניין]].