רגישות ללקטוז – הבדלי גרסאות

עיכולו של הלקטוז מתבצע ב[[המעי הדק|מעי הדק]], בעזרת ה[[אנזים]] [[לקטאז]], המפרק את הסוכר לקטוז למרכיביו, [[גלוקוז]] ו[[גלקטוז]]. את שני חד הסוכרים האחרונים, הגוף כבר מסוגל לפרק בקלות רבה. אולם, מסתבר שרק לשליש מבני המין האנושי יש כמות מספקת של אותו אנזים מפרק, לקטאז. אצל שני השלישים האחרים הוא חסר במידה זו או אחרת, ואצלם הלקטוז ממשיך ועובר במערכת העיכול אל [[המעי הגס]]. בחלק זה של הגוף, הלקטוז מפורק על ידי [[חיידקים]], כאשר תוצרי תהליך הפירוק הזה, שונים לחלוטין, [[חומצה לקטית]], גז [[מתאן]] וגז [[מימן]]. החומצה הלקטית הנוצרת בתהליך זה, כמו גם הלקטוז הבלתי מפורק, גורמים שניהם למעי, לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום ל[[שלשול]]. שני התוצרים האחרים, המתאן והמימן, הם כאמור גזים, העלולים לגרום לנפיחות ולכאבי בטן. יש להבדיל אגב, בין תסמינים אלה, הנוצרים ב[[מערכת העיכול]] בלבד ואינם מערבים [[תגובה חיסונית]], לבין [[אלרגיה לחלב|אלרגיה לחלבון החלב]], שהיא תגובה [[אימונולוגיה|אימונולוגית]] לאחד או יותר מחלבוני החלב והיא תופעה שונה לחלוטין.

קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. על פי מסקנות נייר עמדה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית ([[המכונים הלאומיים לבריאות|NIH]]), שפורסם בפברואר 2010, רוב האנשים ב[[העולם המערבי|חברה המערבית]], שיש אצלם ספיגה לקויה של לקטוז, אינם סובלים ברמה קלינית, אלא ברמה פחותה בהרבה. רובם יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום, מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם{{הערה|שם=autogenerated1|1=[http://consensus.nih.gov/2010/lactose.htm NIH Consensus Development Conference - Lactose Intolerance and Health, February 2010]}}. בעלי רגישות ללקטוז גם יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. רק מיעוט מקרב הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.

להערכת החוקרים, לפני כ-12,000 שנים אירעה [[מוטציה]] עיקרית אחת, ככל הנראה באזור [[טורקיה]] של היום. יתכןייתכן גם שמדובר בכמה מוטציות שונות, שאירעו אולי בכמה אזורים חקלאיים בעולם. מכל מקום, מוטציה או מוטציות אלה איפשרו למי שנשא אותן, להמשיך לייצר את האנזים המפרק, גם לאחר תקופת ההנקה.

בתהליך [[ברירה טבעית]] שלקח כמה אלפי שנים בודדות בלבד, הפכו המוטציה או המוטציות הללו לשליטות באותן אוכלוסיות, משום שהן פעלו לטובת פרטים ששמרו על היכולת לעכל חלב ומוצריו עד גיל מאוחר ואפילו במשך כל חייהם. היכולת הזו נחשבת כיום לאחד הגורמים לעלייה הדמוגרפית של [[התקופה הנאוליתית]]. על פי התיאוריההתאוריה הזו אם כן, זוהי הסיבה שבאירופה, בניגוד לחלקי עולם אחרים, כ-80% מהאוכלוסיהמהאוכלוסייה נושאת כיום את המוטציה{{הערה|Vigne, J. D. (2008). [http://link.springer.com/chapter/10.1007/978-1-4020-8539-0_8 Zooarchaeological aspects of the Neolithic diet transition in the Near East and Europe, and their putative relationships with the Neolithic demographic transition]. In The Neolithic demographic transition and its consequences (pp. 179-205). Springer Netherlands.}}.